בזכות מסירות-הנפש היהודית • מאמרו השבועי של הרב ברוד
בזכות מסירות-הנפש היהודית הציבור בישראל הגיב במידה רבה של אדישות על ההצהרות הבוטות של הצורר האיראני. נאומיו על קיצה הקרוב של ישראל נתפסים כדברי רהב ריקים. אלא שהוא בסך-הכול אומר בקול רם את מה שאחרים חושבים בליבם או מדברים בחדרי-חדרים. קשה להבין איך עם שעבר אך לפני שני דורות שואה איומה, שבה איבד שליש מבניו, מסוגל לעצום עין לנוכח הסכנות ולהתעלם מתמרורי אזהרה ברורים כל-כך. הנאצים יימח-שמם השמידו שישה מיליון יהודים מתוך שימוש במערכת הונאה. יהודים שעלו לרכבות הוטעו לחשוב שהם נוסעים למחנות עבודה. כשהתברר להם שהגיעו למחנות השמדה כבר היה מאוחר מדיי. לעומת זה, אנחנו יכולים לראות בבירור לאן הדברים הולכים. אין הבדל אין הבדל מהותי בין הצורר מאיראן ובין מנהיגי מדינות ערב. אלה כמותו שואפים לסלק מתוך המרחב הערבי את ה'התנחלות' היהודית שנקראת מדינת ישראל. הם רואים בנו נטע זר בדיוק כפי שערביי חברון מסתכלים על היישוב היהודי בעיר. אלא שאיראן ושלוחותיה מדברות על השמדת ישראל כאן ועכשיו, ואילו ה'מתונים' חותרים להשיג את היעד הזה בתהליך ארוך שבו יחלישו אותנו וידחקו אותנו אל הפינה. ראו איך התייצבו כל 'שוחרי השלום' נגד הדרישה הפשוטה והטבעית להכיר כי ישראל היא מדינתו של העם היהודי. כל השנים הם הניפו את הססמה 'שתי מדינות לשני עמים'. ממשלת ישראל, באיוולתה, נכנעה לתעמולת-הכזב הזאת והסכימה לכונן מדינה בעבור 'העם הפלסטיני'. היא ביקשה רק דבר אחד, שהערבים יקבלו את הצד השני של המשוואה – מדינה לעם היהודי. התשובה ניתנה בבירור: לעולם לא נכיר בכם כבמדינת העם היהודי. יש להם סבלנות. ינגסו מאיתנו עוד ועוד חלקים. יקימו חלילה מדינה עוינת בתוך ליבה של ארץ-ישראל. אחר-כך יעוררו מחדש את החלטת האו"ם על גבולות החלוקה, שכיום מחזיקים אותה על אש קטנה. בינתיים יחזקו עוד יותר את ערביי ישראל להיות גיס חמישי לוחם. בעזרת 'שוחרי הדמוקרטיה' מתוכנו יהפכו את המדינה ל'מדינת כל אזרחיה'. מדוע יסכימו אפוא שזו מדינה יהודית? להקרין את הנחישות צוררי ישראל מדברים על קיצה הקרוב של ישראל (היוֹ-לא תהיה) משום שהם מריחים את החולשה הזאת. הם שומעים את קולות ההתבכיינות לנוכח כל קרבן שאנו נדרשים להקריב. הם רואים את התקשורת הדוחקת במקבלי ההחלטות להיכנע לכל לחץ ולכל תכתיב. הם מבינים כי עם שאינו מוכן להתאמץ, לסבול, להילחם ולשלם מחיר – לא…