כל מה שרציתם לדעת על שלוחי חב"ד והתביישתם לשאול

אולי פגשת בהם בדיזינגוף כשהציעו לך להניח תפילין או לקחת ערכה של נרות שבת. אולי התוודעת לפעילות החסד העניפה שלהם בעירך. ואולי נסעת לאי-שם ברחבי העולם והופתעת לגלות ש"עד לכאן הם הגיעו" כשבחיוך הזמינו אותך להתארח לסעודת שבת. השבוע "הם" מתכנסים יחדיו לאירוע מיוחד במינו: הכינוס העולמי השנתי של שלוחי חב"ד-ליובאוויטש ברחבי העולם. במשך חמישה ימים הם ישבו יחדיו, יפגשו חברים, יחליפו חויות וטיפים, וישאבו אנרגיה רוחנית מחודשת; הם ישתטחו על קברו של מי ששלח אותם – הרבי מליובאוויטש זצ"ל, ויבקשו ממנו לעורר רחמים ולברכם שיצליחו בשליחות המיוחדת: להגיע לכל יהודי בעולם מתוך אהבה חסרת גבולות. האם שאלתם פעם את עצמכם: מי הם השלוחים? מה מניע אותם? כיצד הכול התחיל? אם השבתם ב'כן', הכתבה הזו בשבילכם. היא מוקדשת באהבה לכל אחד מהגברים, הנשים והילדים שמקדישים את חייהם למען עם ישראל כולו. שליחות בדורות עברו רעיון השליחות היה קיים בתנועת חב"ד, ולמעשה בתנועת החסידות כולה, עוד מימי הווסדה. השלוחים בימי הבראשית היו שגרירים ניידים שהיו נוסעים מעיירה לעיירה ומכפר לכפר. הביקור הרשמי נועד לגייס כספים למטרות בוערות – כמו פדיון שבויים של בעל בית מרזח שלא עמד בתשלומיו לפריץ, פרנסת אלמנות ויתומים, משלוח כסף ליהודים שהיגרו לארץ הקודש – אך ביקורם בקהילות היהודיות הנידחות היה מעודד רבות את התושבים המקומיים. הם היו מעודדים אותם בצרותיהם, מספרים להם רעיונות מן התנ"ך, התלמוד והחסידות ומחזקים את רוחם. שגרירים ניידים אלו היו מכונים בשם שד"ר, ראשי התיבות של "שלוחא דרבנן" (שליח הרבנים). האדמו"ר השישי מליובאוויטש אמר פעם לשד"ר שתפקידו הוא "לזרוע רוחניות ולקצור גשמיות". מאוחר יותר, כאשר קהילות בערים נידחות בערי הקווקז, בבוכרה ובגרוזיה נזקקו לרבנים, שוחטים, מוהלים או מלמדים בבית הספר היהודי, קראו אדמור"י חב"ד למובחרים שבתלמידיהם וביקשו מהם להגר לאותם ערים כדי לסייע ליהודים הזקוקים לכך. השלוחים לא הסתפקו רק במתן עידוד והדרכה רוחנית לתושבים. הם התמסרו לסייע גם לצרכיהם הפיזיים של הקהילה היהודית המקומית באמצעות סיוע למשפחות נזקקות ויוזמות שונות שנועדו להקל על חיי היהודים. גם לאחר שהקומוניסטים עלו לשלטון והחלו במסע דיכוי פרוע של החיים היהודיים בברית המועצות, הפעילות לא פסקה. מאות שלוחים חבדיי"ם היו פעילי מחתרת…