לקראת 'היום הבהיר' ראש חודש כסלו – סיפור המעשה
ויהי בימי חג הסוכות בשנת תשל"ח. כבכל שנה, שהו בבית חיינו בחודש השביעי אלפי חסידים מכל קצוי תבל. בחג הסוכות היתה עבודת הק’ של כ"ק אדמו"ר שליט"א כסידרה והחסידים היו נאספים מידי ערב להתועדות "שמחת בית השואבה" ו"מי שלא ראה שמחת בית השואבה לא ראה שמחה מימיו". בימים ההם, בימי חוה"מ סוכות ה’תשל"ח היה דבר שלא היה בכל שנה אחרת: שהיה כ"ק אדמו"ר שליט"א עומד על בימת מלכותו כל אימת שנכנס לבית הכנסת, לפני כל תפילה, היה מסתובב אל הקהל ומעודד את השירה בתנועות ידים מפליאות ובמחיאות כפים סוערות, והקהל הענק רקד על מקומו בשמחה גדולה למשך כמה רגעים. ביום הושענא רבה, חילק כ"ק אדמו"ר שליט"א כמנהגו פרוסת "לעקאח" לכל אחד ואחד. מי שבאו לפני ערב יום הכיפורים אז ואלו שבאו בימים שבינתיים זכו לכך היום. וכאז כן עתה בעת החלוקה איחל לכל אחד ואחד: "שנה טובה ומתוקה". במשך היום התענינה הרבנית הצדקנית מרת חיה מושקא (ע"ה) אצל אחד מבאי ביתה וביקשה לדעת איזה ספר תורה ימסרו בלילה, בעת ה"הקפות" לבעלה – כ"ק אדמו"ר שליט"א. ענה הלה: "הקטן". "וכמה משקלו?" הוסיפה הרבנית לשאול. – "משקלו קל ביותר" ענה הלה. "ועם הכתר שעליו?" שאלה עוד. – "עדיין קל מאוד" ענה. לאחר שהלה פסק בהחלטיות שספר התורה שימסור לרבי יהיה "הקטן" – וכי משקלו קל מאוד – אמרה לו הרבנית, שילך להגיד ’לחיים’ שהרבי שליט"א יהיה בריא. ויהי הדבר לפלא. בתוך כך צלצלה הרבנית הצדקנית מרת חיה מושקא (ע"ה) למזכירות – וביקשה לא להכביד היום על בעלה – כ"ק אדמו"ר שליט"א – היות ואינו מרגיש כל כך טוב. לכן גם ביקשה גם לקצר את ה"הקפות" בערב. חלוקת ה"לעקאח" נמשכה כמה שעות. אחרי כן התפללו תפלת מנחה ואחרי התפילה עמד הרבי לנסוע לביתו לשעה קלה. בצאתו הבחין הרבי שליט"א בשורה חדשה של אנשים העומדים בתוך ומחכים לקבל "לעקאח". הרבי, אוהבם של ישראל, נכנס שוב לסוכה, חילק "לעקאח" עד לאחרון שבהם, ורק אח"כ נסע לביתו. יודעי דבר חישבו כי מפאת חוסר הזמן לא הספיק הרבי לטעום מאומה בבית. בדקות שנועדו לכך חילק, כנראה, "לעקאח" לאחר תפלת מנחה. אחרי זמן מה, קודם כניסת החג, חוזר הרבי ל"770". בלילה ההוא, ליל שמיני עצרת, נקרא פסוקי "אתה הורית" לפני ה"הקפות" במהירות [שכן, לפני אמירתם – כך מספרים – ביקש הרבי שיקצרו הערת ב"הקפות"]. אמירת כל הפסוקים שלוש פעמים ארכה רק כחצי שעה. בעת שירת הניגונים,…