יום שפרץ את הדרך • מאמר דעה

בחג-הגאולה י"ט בכסלו ניתן משמים 'אור ירוק' להפצת החסידות, ומאז היא הולכת ומתפשטת ומחיה את נפשות עם-ישראל רבי שניאור-זלמן מלאדי, בעל התניא, סיפר לאחר שחרורו ממאסרו כי בהיותו בכלא נתגלו אליו רבו המגיד ממזריטש ועמו הבעל-שם-טוב. הוא שאל אותם מדוע נתחייב בעונש המאסר ומה רוצים ממנו. ענו לו מייסדי החסידות, שהתעורר עליו קטרוג חמור למעלה, על שהוא מפיץ ומגלה את מעיינות החסידות הכמוסים. שאל אותם אם לחדול מהפצת החסידות. השיבו לו: מכיוון שהתחלת, אל תפסיק, ואדרבה, הפץ עוד. הדו-שיח הזה אינו מובן כל-כך. הלוא מי שהחלו בגילוי החסידות היו הבעש"ט והמגיד ממזריטש דווקא. הם כבר סללו את הדרך, גילו את החסידות ושברו את כל הקטרוגים וההתנגדויות. מדוע אפוא הם אומרים לרבי שניאור-זלמן שהתעורר עליו קטרוג על הפצת החסידות? לשחוק את היהלום יתרה מזו: ידוע שרבי פינחס מקוריץ, תלמידו של הבעש"ט, סבר שיש ללמד את פנימיות התורה לראויים בלבד. פעם אחת ראה דף נייר מתגולל במקום לא-מכובד, וכשהרים את הדף ראה שכתובים בו דברי חסידות עמוקים שאמר המגיד ממזריטש. הוא הרהר בליבו שזו תוצאה של אי-זהירות בדברי החסידות, וההרהור שלו עורר קטרוג בעולמות העליונים על המגיד ממזריטש. רבי שניאור-זלמן מלאדי, שהיה אז צעיר תלמידיו של המגיד, הרגיש בכך, ואמר לרבי פינחס משל: בן מלך חלה והרופאים נִלאו מלמצוא מזור למחלתו. יום אחד בא רופא גדול במיוחד ואמר שיש בעולם יהלום נדיר ויקר מאוד, אשר האבקה שלו יכולה לרפא את בן המלך. מיד החלו הכול לחפש את היהלום, ונמצא שהיהלום הזה משובץ ב…כתר המלך, והוא כל יופיו והדרו של הכתר. החלו השרים להתווכח אם כדאי להשחית את כתר המלך. החליטו להביא את הדבר לפני המלך. אמר המלך: "אכן הכתר יקר לי ביותר והוא כל כבוד המלכות והדרה, אך מה בצע לי בכל מלכותי אם בני לא יחיה. טלו אפוא את הכתר, טחנו את היהלום והשקו את הבן. ואף שיודע אני כי רוב היהלום יישפך ארצה, בכל-זאת כדאי הדבר, כי אולי טיפה אחת תיכנס לפיו ותציל את חייו". סיים רבי שניאור-זלמן: בן המלך, בנמשל, הלוא הוא עם-ישראל. בדורות האחרונים העם היהודי עובר תמורות קשות וניצב לפני אתגרים שטרם היו כמותם. החסידות היא תרופת-הפלא, היא האבן היקרה של כתר המלך, שבכוחה להציל את העם. ועל כך אומר המלך, מלכו של עולם, שכדאי לשחוק את האבן היקרה ולשפוך סביב, למען הסיכוי שאולי…