הכרמל החרוך כתמרור אזהרה • מאמר דעה

התפיסה היהודית גורסת כי כאשר מתרחשת צרה אין לראות בה את יד המקרה, אלא מחובתנו להפיק ממנה לקחים ולתקן את דרכינו. גם אי-אפשר לפטור את העניין בתיקון ליקויים בתחום הפיזי, הארצי, אלא נדרש מאיתנו גם תיקון רוחני, כי המציאות הגשמית והפיזית אינה אלא השתקפות של המצב הרוחני. האש בכרמל שהשתוללה בימי החנוכה דווקא מעוררת מחשבות על כוחה ההרסני של אש היוצאת מכלל שליטה. דווקא בחנוכה אנחנו חוֹוִים את כוחה החיובי של האש. כשאנחנו מדליקים את נרות החנוכה – האש של הנרות מאירה ומחממת את הנפש. האש הזאת מחברת אותנו עם אלפי שנים של מסורת יהודית, ועם פך השמן הקטן של הכוהן הגדול בבית-המקדש. אולם אותה אש, כשהיא פונה לאפיקים לא-חיוביים, מכלה והורסת, שורפת חיים צעירים ומניחה אחריה אדמה חרוכה. לנצור בלב ביקורת וחשיפת ליקויים היא אש בריאה וחיובית. היא מניעה אותנו להתקדם, לשפר, לשאוף למציאות טובה יותר. הפתגם החסידי אומר: "אהוב את הביקורת, כי היא תעמידך על הגובה האמיתי". ביקורת אמיתית כמוה כנר המאיר את הדרך. אולם כאשר הביקורת נהפכת להטחת האשמות ולליבוי שנאה – האש נהפכת לשרֵפה משתוללת. אין זו עוד אש שנותנת כוח ועוצמה, אלא היא נעשית תבערה פרועה, המחפשת דם ועריפת ראשים. בשמה של הביקורת מחרחרים ריב בין ציבורים, מעלים את המתיחויות בין חלקי העם ושופכים את דמם של בני-אדם בכיכרות הערים. זו שרֵפה שגם מטוסי-כיבוי מחוץ-לארץ לא יוכלו לכבות. מהאש הזאת, של מחלוקת ושנאת-אחים, צריך להתרחק. היו שראו בציווי "לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת" רמז לצורך להיזהר מאש המחלוקת במיוחד בשבת. כי ביום השבת, כאשר הכול מתפנים ממלאכתם ויושבים יחד, יש חשש גדול יותר לפריצת מחלוקות ומריבות. באה התורה ומזהירה: "לא תבערו אש… ביום השבת" – אל תבעירו את אש המחלוקת ביום השבת. כוח ההרס של מחלוקת דומה לכוחה ההרסני של אש. אחד מאדמו"רי החסידות אמר: "כמה קשה המחלוקת. עד אובדן תאכל, ממש בגשמיות וברוחניות". היא מתחילה ממדורה קטנה, אבל במהרה היא מתלהטת ודוהרת לכל הכיוונים, ומניחה אחריה הרס וחורבן. את התמונות הקשות של הכרמל המפוחם, של האוטובוס החרוך ושל הבתים השרופים צריך לנצור בלב, כתמרור אזהרה מפני סכנתה של אש המחלוקת. נרות ולא להבות האש הרעה הזאת התחילה לבעור עוד בטרם כובו הלהבות בכרמל. בשעה שהעם כולו התאחד באבל על עשרות הנספים בשרֵפה…