הרב פרסמן ז"ל סביו של שליח התורה לנס ציונה הלך לעולמו
בצער רב קיבלו חסידי חב"ד את הידיעה על פטירתו הפתאומית של הרה"ח הישיש הרב לוי פרסמן ע"ה, שנתבקש לישיבה של מעלה במוצאי שבת-קודש פרשת ויחי, אור לי"ב טבת. את הרה"ח הרב לוי פרסמן ע"ה זכיתי לפגוש פעם אחת בחיי, לפני כשמונה חודשים, וזה הספיק לי כדי להתרשם עמוקות מדמותו החסידית ולהתפעל מהידיעות המקיפות שהיו לו בכל ענפי תולדות החסידות לחצרותיהן השונות. למעלה משלוש שעות ביליתי במחיצתו באותו לילה. לא פחות ממה שהתפעלתי מסיפורי החסידים המרתקים שקלחו מפיו בזה אחר ללא הרף (אחר כך שמעתי ממכריו שזו תופעה שגרתית לחלוטין אצלו), נדהמתי מהעובדה שהחסיד הישיש, שחצה את גיל התשעים, שומר על ערנות מוחלטת גם בשעות הקטנות של הלילה. אין ספק כי אחת התכונות הנדירות בהן ניחן היא כוח הזיכרון המופלא שלו. לשם דבר היתה בקיאותו בהיסטוריה של השושלות החסידיות לענפיהן ולחצרותיהן. הוא זכר בעל-פה שמות מלאים ותאריכי יארצייט של אדמו"רים, ידע לספר באופן מדויק את השתלשלות היוחסין שלהם וגם אהב לפגוש חסידים מחצרות שונות שהגיעו אליו לקבל ולשמוע ממנו אלפי סיפורים אותם אהב להשמיע בדייקנות מרבית, עד יומו האחרון. #נס ההצלה מהגיוס לחזית "נולדתי בעיירה טלנשט שבמחוז בסרביה, באזור שבין רוסיה לרומניה”, במלים אלה פתח ר' לויק את תיאור קורות חייו באוזניי. בשפתו הקולחת צייר עבורי בצבעים עזים ובאידיש עסיסית את שנות נעוריו, כבן למשפחה של חסידי הוסיאטין, כיצד למד בישיבה בקישינב וכיצד התגלגל ממקום למקום עד שמצא את הקשר עם ליובאוויטש. גם הומור קל לא חסר בסיפוריו. כששאלתי אותו מתי נפטר אביו, השיב: “אני יתום מאב זה שבעים שנה"… כששאלתי אותו איזה אדמו"רים זכה להכיר, השיב לי מיניה וביה: “אדמו"ר – לא שייך להכיר, אדמו"ר – אפשר לזכות לראות”. ומיד שלף סיפור חסידי בתור תנא דמסייע: "הרה"ח רבי אהרן מז'יטומיר נסע פעם עם רבו, הרה"ק רבי לוי-יצחק מברדיצ'וב, ועם הרה"ק רבי אלימלך מליז'נסק, ובלילה לנו באכסניה. בבוקר נסע הברדיצ'ובער ורבי אהרן נשאר עם הרה"ק רבי אלימלך. נכנס רבי אהרן לבית-המדרש, ומצא את הרה"ק רבי אלימלך יושב שם. שאל אותו רבי אלימלך: הרי הרבי שלך כבר נסע, ומדוע נשארת? ענה לו רבי אהרן: את הרבי שלי אני כבר מכיר קצת, כעת אני רוצה להכיר אתכם. התפלא רבי אלימלך: 'את הרבי שלך אתה כבר מכיר?! אפילו את כנף בגדו אינך מכיר!'. מסיפור זה אנחנו…