מצמרר, עדות אישית לטבח באיתמר • ר' עמית פליישר
למי מכם שיודע ולמי שלא, לפני כחצי שנה עברנו לגור ביישוב איתמר בשומרון. למעשה אנחנו גרים בגבעות שמחוץ ליישוב איתמר, והשבת הזו באופן לא מתוכנן לגמרי, הוזמנו לעשות את השבת עם חברים שלנו ביישוב עצמו. ערכנו ביחד סעודת שבת שמחה שתי המשפחות, ונפרדנו בערך בשעה 21:30. המשפחה שהתארחנו אצלה סידרה לנו את הבית הסמוך אליהם שהיה פנוי באותה שבת. באמצע הלילה, התעוררנו לקול שתי יריות. האמת בהתחלה לא היינו בטוחים מה הרעש ששמענו. אשתי הייתה קצת עירנית והיא אמרה לה שהיא חושבת שהיא שמעה יריות. אני הייתי ממש במצב שינה וחשבתי שזה סתם רעש מבחוץ. שמענו קולות של נערה שמתחילה לבכות ולזעוק, ומרגע לרגע הקולות שלה התחזקו והפכו לזעקות שבר. הבנו שקורה משהו לא טוב. ואז התחילו לקרוא לה מהבתים שתיכנס מהר הבייתה. ואז פתאום היו צעקות שיש פיגוע ולהיכנס לבתים ולא לצאת. רצנו מהר ובדקנו שכל הדלתות והחלונות סגורים. הילדים היו ישנים ב"ה, ואנחנו נצמדנו לחלון לראות מה קורה. חשבנו שהיריות ששמענו היו הפיגוע והבנו שיש מחבלים שמסתובבים בין הבתים. התחושה הייתה לא קלה. ואז משהו ברחוב צעק שיש הרוגים בבית. התחילו להסתובב תושבים בחוץ עם נשקים, והייתה אוירה מאוד מתוחה, אף אחד לא ידע מה בדיוק קורה. התחילו לחפש את המחבלים בין החצרות, ואז התחיל להגיע הצבא ויצאו לחיפוש נרחב אחרי המחבלים. רק מאוחר יותר התברר לנו שהפיגוע התרחש בשקט, בזמן שישנו, שעתיים קודם לכן. בשקט ובאכזריות. היה לנו נס שהמחבלים לא המשיכו לעבור בית בית. לחברים שלנו היה נס גדול. המחבלים נכנסו גם לבית שצמוד אליהם והיה ריק, גנבו ממנו נשק, והבית הבא היה הבית של החברים שלנו. מתברר שהם לא נעלו את הדלת שקרובה לבית שאליו חדרו המחבלים, ופשוט ניצלו בנס כי המחבלים לא המשיכו אליהם. עברנו שבת לא קלה. היישוב כולו הוכה בהלם. העובדה שזה התרחש בשבת הוסיפה על הקושי. היה כמו סיר לחץ ביישוב. אי אפשר להתקשר למשפחות ולהרגיע, וכולם סגורים ביחד. התושבים הנפלאים התנהגו בצורה מעוררת הערכה. התגבשו התכנסו ביחד. לכל קבוצת גיל ערכו מפגשי עידוד ביחד עם צוות פסיכולוגים שהגיעו לסייע, והייתה אוירת ביחד. לנו באופן אישי יש הרגשה חזקה, שהרבי רצה שנהיה ביחד עם החברים ביישוב, והירידה לישוב לא הייתה סתם. בצהרי השבת, הרגשתי שהרבי רוצה להגיד לי משהו, פתחתי אגרת קודש…