הספר הכמוס – סיפור השבוע של נס ציונה

הוא היה מתושביה הטובים והמיוחדים של ירושלים, יהודי עובד ה' וישר-דרך. גם זוגתו הצדקת נודעה במעשיה הטובים. אולם קרוביהם ומכריהם ידעו כמה גדול הכאב המלווה אותם זה שנים, על שלא זכו בפרי-בטן. זה היה כמה עשרות שנים לאחר גירוש ספרד (בתשעה באב הרנ"ב). משפחות רבות של מגורשים מצאו את מקומן בירושלים, ובזכות עלייה זו גדל היישוב היהודי. בין העולים הייתה גם משפחתו של רבי שלמה לוריא אשכנזי. יום אחד ישב רבי שלמה בבית-הכנסת אחר התפילה והִרבה באמירת תהילים ותחנונים. הוא נותר לבדו בבית-הכנסת, ופתאום הופיע לפניו איש זקן ונשוא-פנים. לרגע נבהל רבי שלמה, אך האיש פתח ואמר: "אליהו הנביא הנני. באתי לבשרך כי נתקבלו תפילותיך, וייוולד לכם בן צדיק אשר אור תורתו יאיר את העולם כולו. בעת הברית אל תתחיל עד שאבוא, וקראת את שמו יצחק". אליהו נעלם והותיר את רבי שלמה נפעם ונרגש. הוא לא מיהר לביתו אלא הוסיף לשבת בבית-הכנסת כל היום, שקוע בתפילות ובתחנונים שאכן יזכה למילוי הבטחה שמימית זו. כאשר שב לביתו לעת ערב אף לא סיפר על כך לאשתו. עברה שנה ולבני הזוג נולד בן בעל פנים טהורות ומאירות. בשמחתם שמחו כל מכריהם, מאנשי ירושלים, אשר ציפו בדריכות לחגיגת הברית המרגשת. יום הברית הגיע. הכול היה ערוך ומוכן. ליד השולחנות המתינו גדולי ירושלים וחכמיה, אולם על פניו של רבי שלמה נראתה מתיחות. כל העת הביט לעבר הפתח, כמצפה לאורח מיוחד. הקרואים החלו לדחוק בו, אולם רבי שלמה חזר ואמר: "עדיין לא הגיעו כולם". השעה התאחרה מאוד ומקצת האורחים כבר עזבו את המקום, ואז הופיע בפתח אליהו הנביא ואמר: "עמדת בניסיון כאשר המתנת לי". האורחים לא הבינו את פשר החיוך המאושר שעלה על פני האב, אשר החל בעריכת הברית. האורחים לא זכו לראות את אליהו, ורק רבי שלמה לבדו ראה אותו. הילד נקרא יצחק. בהתרגשות לקחו בני-הזוג את התינוק לאחר הברית. הם הבינו כי ילד כזה ראוי לשמירה מיוחדת. האישה גילתה דבר פלא באוזני בעלה, כי מיד לאחר הברית התרפא המקום כאילו נימול הילד לפני כמה ימים. כבר בנעוריו ניכרו בילד כישרונות מופלאים, עם שקידה יוצאת דופן על לימודו, אך רבי שלמה לא זכה לראות את בנו בגדולתו. כאשר היה הילד בן שמונה נפטר האב. האם האלמנה ניסתה להתפרנס בכוחות עצמה, ללא הצלחה. על-כן החליטה לצאת עם בנה למצרים, לבקש את עזרת אחיה. אחיה של האם, רבי מרדכי פרנסיס,…