רוצחים נתעבים אינם 'אסירים' – מאמר דעה

היה צפוי כל-כך שאחרי ההתפכחות משיכרון השמחה על שחרורו של גלעד שליט יתחילו להישאל כל השאלות הקשות. ליבו של כל אחד ואחת מאיתנו התרונן למראה החייל השבוי, החוזר בריא ושלם אחרי יותר מחמש שנות שבי במרתף אפל בידי מרצחי החמאס. אבל אחרי שנרגעו הרגשות, התחיל השכל הישר להשמיע את קולו. מצדדי העסקה ניסו למצוא לה צידוק רעיוני, באמירה שהיא החזירה לנו את ערכי הרֵעות והמחוייבות לעשות הכול למען החזרתו של חייל שבוי. אך 'לעשות הכול' משמעותו להיאבק, להילחם, להסתכן, להפעיל מנופי לחץ. לא התקפלות וכניעה ומכירת כל הערכים האחרים. הערכים שאבדו כי מול ערך הרֵעות והמחוייבות לכל שבוי איבדנו בעסקה הזאת הרבה ערכים אחרים. למשל, הערך שדם יהודי לא יהיה הפקר. ראשי המדינה וזרועות הביטחון, שביקרו ביקורי תנחומים אצל המשפחות השכולות אחרי שיקיריהן נהרגו בפיגועי הטרור, נשבעו שלא ננוח ולא נשקוט עד שידנו תשיג את המרצחים. המשפחות האלה מרגישות עכשיו נבגדות ומרומות. ומה על הערך של מלחמה נחושה בטרור ואי-כניעה למחבלים? היו שנים שלימדנו את העולם כולו את הערך הזה. עכשיו העולם מביט בנו בתימהון ואינו מבין איך אנחנו מוכנים להעניק ניצחון אדיר כזה לטרוריסטים. והיכן הערך של קדושת החיים, שאסור לסכן את שלום הציבור למען רווח בטווח המיָדי? אכן, כולנו שמחים בשמחתה של משפחת שליט, אבל כמה משפחות יבכו בעתיד בגלל המעשה הנמהר הזה? עכשיו מתברר שהמרצחים ששוחררו סירבו אפילו לחתום על התחייבות שלא לחזור לטרור. אם לא יקרה נס, הם ינסו לחזור ולטבוח יהודים (היו-לא-תהיה). אלא שמאחורי המשפחות של הקרבנות העתידיים אין משרד יחסי ציבור, תקשורת מגוייסת וחולצות שיעשו שטיפת מוח לציבור. לגיטימציה לרצח ויש עוד ערך גדול ומהותי שנרמס בעסקה הזאת. במו-ידינו הפכנו את המרצחים השפלים והנתעבים ל'אסירים' ול'שבויים'. העסקה מכונה בעולם 'חילופי שבויים'. משמעות הדבר, שפושעים צמאי-דם, טרוריסטים אכזרים, נהפכו ללוחמים לגיטימיים. יש כאן אבדן המצפן המוסרי. טרוריסטים הנושאים את עונשם אינם 'שבויי מלחמה'. אפילו חיילים עתידים לעמוד לדין אם ביצעו פשעי מלחמה. על-אחת-כמה-וכמה מחבלים נתעבים, שהם פושעים על-פי כל אמת-מידה. יסוד המלחמה בטרור הוא שלילת הלגיטימציה שלו. הטרור איננו חלק מדרכי המאבק הלגיטימיות של קבוצה אנושית כלשהי. מי שמשתמש בטרור, המכוּון נגד אזרחים,…