'טוב לדעת' – עובדות מרתקות על חודש אלול

אלול הוא תמיד חודש חסר, ויש בו 29 ימים. ראש חודש אלול תמיד יומיים. יום ב' שבראש חודש, הוא א' אלול, חל בימים אבד"ו (או"ח סי' תכ"ח). כשמברכים ראש חודש אלול יכוין גם על תשרי (שאין מברכים אותו) ויאמר "הבאים (לשון רבים) עלינו לטובה" (לבושי מכלול בספר טעמי המנהנים קונטרס אחרון מ"ח ע"ב). הקדמונים נתנו סימן לימים נוראים המתחילים מחודש אלול וגומרים בהושענא רבא, הפסוק אריה שאג מי לא יירא: "אריה" ראשי תבות: א'לול ר'אש השנה י'ום כפור ה'ושענא רבא. גם סימן לחודש אלול: א'ני ל'דודי ו'דודי ל'י; וכן: ומל ה' אלוהיך א'ת ל'בבך ו'את ל'בב זרעך; להורות שהוא החודש האחרון בשנה, לתקן מה שפגם בשנה שעברה (של"ה דף רי"ג). סימן נוסף לחודש אלול: "ואשר לא צדה והאלהים א'נה ל'ידו ו'שמתי ל'ך מקום לנוס שמה" – ראשי תבות אלול, לרמוז כי חודש זה נתנו הש"י לכפרה לכל מי שחטא בשגגה. מזמור לדוד ה' אורי מיום א' אלול ועד "שמיני עצרת", נוהגים לומר אחר שיר של יום מזמור כ"ז בתהילים "לדוד ה' אורי וישעי", ואומרים אחריו קדיש יתום. כמו כן אומרים מזמור זה בסוף תפילת ערבית (ויש אומרים במנחה). טעם אמירת המזמור נאמר במדרש שוחר טוב (תהילים כ"ז): "אורי" בראש השנה "וישעי" ביום הכיפורים "ממי אירא" בהושענא רבא" ועוד שנזכר בו "לולא" האמנתי שיש בו אותיות אלול. (מנהגי ישורון סי' קל"ט). תקיעת שופר בחודש אלול מנהג בכל תפוצות ישראל לתקוע בשופר (תשר"ק=תקיעה שברים תרועה תקיעה) מתפילת שחרית של א' אלול, ועד ערב ראש השנה. מפסיקים בערב ראש השנה, ותוקעים בראש השנה שהוא עיקר זמן התקיעות. מראש חודש אלול עד יום הכיפורים הם ארבעים יום ששהה משה רבנו בהר. ומשנכנס אלול מרבים בתשובה ותוקעים להזהיר ולזרז את העם לתשובה (מנהגי מהרי"ל הלכות ימים נוראים). ר' יהושע בן קרחא אומר: ארבעים יום עשה משה בהר. לאחר ארבעים יום לקח את הלוחות וירד אל המחנה, ובי"ז בתמוז שבר את הלוחות והרג את לייטי ישראל, ועשה ארבעים יום במחנה עד ששרף את העגל. ובראש חודש אלול אמר הקב"ה למשה "עלה אלי ההרה", והעבירו שופר בכל המחנה שמשה עולה להר, כדי שלא יטעו עוד אחר העגל. על כן התקינו חכמים שיהיו תוקעים בשופר בראש חודש אלול בכל שנה ושנה (פרקי דר"א פמ"ו, מחזור ויטרי עמ' 362 ורש"י פרשת כי תשא פסוק ועלית בהר). נראה מזה כי המנהג הראשון היה לתקוע רק בר"ח אלול, לזכר…