Skip to main content
ness ziona
Home
Gallery
Events
News
Our services
Torah lessons
Contact
Donate
What's happening
Community news
דרושים : זוגות תפילין למבצעים
עד לפני שבועיים היו דרך קבע 2 זוגות תפילין בבית חב"ד על מנת לזכות יהודים במצוה הגדולה של הנחת תפילין עליה נאמר' וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך'. זוג אחד מבין השניים הוחזר לפני שבועיים לרוני רומי שהשאיר אותם בבית חב"ד בהשאלה בלבד. בבית חב"ד נשאר כעת רק זוג אחד של תפילין ל'מבצע תפילין', מי שרוצה שהנחת תפילין של עשרות יהודים תזדקף לזכותו יכול לתרום זוג תפילין שישמש את הציבור. לתרומת תפילין לחצו על 'הזמנת שירות'. .
כאן לא צילמו את הפעילות
כמו בכל בית רפואה גם בבית הרפואה הממשלתי בכפר אהרן מאושפזים מאות חולים, המחלות כאן הם מחלות נפש, חלק מהחולים הינם אנשים רגילים כמוני וכמוכם שנקלעו למשר נפשי חמור ובאו להתאשפז מרצונם, חלקם מאושפזים בעל כורחם. בימי החנוכה פעילי בית חב"ד ובנות מבית הספר חב"ד שבהנהלתה של הגברת חיה זלמנוב מכפר חב"ד הביאו את שמחת החג גם למאושפזים בבית הרפואה הממשלתי שבכפר אהרן, חילקו למאושפזים סופגניות שרו איתם משירי החנוכה והביאו קצת שמחה לחולי הנפש שבקרבנו.
רן נחום מנכ"ל ישפרו סנטר בהדלקת החנוכיה בשופרסל דיל
מידי ערב נערכה הדלקה בשופרסל דיל, שופרסל דיל היא בעצם החנות הגדולה ביותר ב'ישפרו סנטר', אלפים מגיעים מידי יום לבצע את קניותיהם בחנות זו מידי יום. כל ערב תנועת הלקוחות נעצרה למספר דקות, חנוכיה גדולה שנרכשה על ידי רן נחום הודלקה, עובדי הסופרסל דיל והלקוחות שרו משירי החנוכה ובחלק מהימים אף ברכו ברכת בורא מיני מזונות על סופגניות חמות ומתוקות
בעקבות התאונה המחרידה בה נהרגו השבוע שלשה בחורים חב"דיים
אבל כבד ירד אמש על חסידי ואוהדי חב"ד בארץ ובעולם, ובעצם, לא רק עליהם. רכב שבו נסעו שמונה בחורי ישיבה חבדניקים שכל רצונם היה רק להגיע לבסיסי צה"ל הרבים הממוקמים באזור הערבה והנגב כדי לשמח את החיילים, להביא להם סופגניות וחנוכיות ולתת להם לטעום במשהו מאוירת חנוכה העליזה והמאירה – התהפך שלושים קילומטרים צפונית לאילת, ירד מהכביש ונעצר רק בתעלה הסמוכה כשגגו כלפי מטה. התוצאות, אם אפשר לקרוא לאסון כזה 'תוצאות', היו קשות מנשוא: שלושה בחורים הרוגים, חמישה בחורים פצועים – שניים מהם במצב בינוני עד קשה. גיל שלושת ההרוגים ביחד מסתכם בפחות מיובל של שנים: משה גולן ז"ל מירושלים ויונתן ביטון ז"ל מאשקלון היו רק בני 17 כשהשיבו את נשמתם לבורא, ואילו לוי הנדל ז"ל ממגדל-העמק חגג רק לפני פחות מחצי שנה את כניסתו לנועם עול מצוות… היה לי הכבוד המפוקפק להיות חלק ממעגל מצומצם שידע על ההתרחשויות בזמן אמת. אני לא מאחל לאף אחד מכם עד יומו האחרון לעבור 'חוויה' דומה. השעות הארוכות שבהן עדיין לא היו שמות ופנים מאחורי המידע שהתקבל מהשטח עד הזיהוי הסופי, מאות הטלפונים מאנשים שכל אחד מהם רק רוצה לדעת שחלילה לא מדובר באחיו או בבנו, וגם המשימה הקשה מנשוא – הצורך להודיע לשלוש משפחות שברגעים אלו ממש ספונות בביתם, מדליקות נר חמישי של חנוכה ושרים מכל הלב לאלוקים 'הנרות הללו.. על התשועות ועל הניסים ועל הנפלאות' ובליבם יש גם קמצוץ של גאווה על שחינכו שלושה בנים שברגעים אלו ממש, כך לפחות הם חושבים, עושים את דרכם בערב מדברי קר כדי לשמח יהודים שמעולם לא פגשו ולהביא להם את אור החנוכה. כשסיפרתי על החדשות המעציבות לאחת העיתונאיות שאיתם אני בקשר, היא מיהרה לשאול כיצד תוכל לנחם אותי על מה שקרה. 'אפילו ברוך דיין אמת לא מתאים כאן' היא אמרה לי. הייתי צריך לעצור לשניה, וחשבתי שאולי בעצם היא צודקת, ולא כ"כ מתאים לברך ולהודות לה' שעתיים אחרי ששלושה בחורים שבסה"כ הלכו לקדש שם שמים, להדליק נרות חנוכה, הלכו בשליחות של מצוה – לא לטייל, לא ליהנות, פשוט לעשות נחת רוח לאבא שבשמיים, מצאו את מותם בנסיבות כל כך מזעזעות. אבל אז, אחרי רגע, השבתי לה ש'ברוך דיין האמת' זה הדבר היחיד שאולי עוד יכול להיות מתאים… כל ניסיון קצת יותר לוגי לניחומים די נועד לכישלון מראש. אנחנו יהודים מאמינים, מאמינים שהכל נעשה מלמעלה. עם כל הכאב שאנחנו…
אור החנוכה בנס ציונה
"מגילת אנטיוכוס"
"ויהי בימי אנטיוכוס מלך יוון, מלך גדול וחזק היה, ותקיף בממשלתו, וכל המלכים ישמעו לו. הוא כבש מדינות רבות ומלכים חזקים והחריב טירותם והיכליהם שרף באש, ואנשיהם בבית האסורים אסר. מימי אלכסנדרוס המלך לא קם מלך כמוהו בכל עבר-הנהר (הפרת). הוא בנה מדינה גדולה על חוף הים להיות לו לבית מלכות, ויקרא לה מדינת אנטיוכיא על-שמו. וגם בגריס משנהו בנה מדינה אחרת לנגדה, ויקרא לה מדינת בגריס על-שמו, וכן שמותן עד היום הזה. בשנת עשרים ושלוש שנים למולכו, היא שנת מאתיים ושלוש-עשרה שנים לבניין בית האלוקים, שם פניו לעלות לירושלים. ויען ויאמר לשריו, "הלא ידעתם כי יש עם היהודים אשר בירושלים בינינו. לאלוהינו אינם מקריבים, ודתנו אינם עושים, ודתי המלך הם עוזבים לעשות דתם. וגם הם מיחלים ליום שברון המלכים והשלטונים, ואומרים, מתי ימלוך עלינו מלכנו, ונשלוט בים וביבשה וכל העולם יינתן בידינו. אין כבוד למלכות להניח אלה על פני האדמה. עתה, בואו ונעלה עליהם ונבטל מהם את הברית אשר כורת להם – שבת, ראש חדש, ומילה". וייטב הדבר בעיני שריו ובעיני כל חילו. באותה שעה קם אנטיוכוס המלך וישלח את ניקנור משנהו בחיל גדול ועם רב ויבא לעיר יהודה לירושלים ויהרוג בה הרג רב. ויבן במה בבית המקדש במקום אשר אמר אלוקי ישראל לעבדיו הנביאים, "שם אשכן שכינתי לעולם". במקום ההוא שחטו את החזיר ויביאו את דמו לעזרת הקדש. ובהיות זה, כאשר שמע יוחנן בן מתיתיה' כי זה המעשה נעשה, נמלא קצף וחימה וזיו פניו נשתנה. ויועץ בלבו מה שיוכל לעשות על זה. ואז יוחנן בן מתתיה’ עשה לו חרב, שתי זרתות ארכה וזרת אחת רוחבה, והיא תחת בגדיו עטופה. ויבוא לירושלים, ויעמוד בשער המלך, ויקרא לשוערים ויאמר להם: 'אני יוחנן בן מתתיה’, הכהן הגדול של היהודים, באתי לבוא לפני ניקנור'. ואז באו השוערים והשומרים ויאמרו לניקנור: הכהן הגדול של היהודים עומד בפתח. ויען ניקנור ויאמר להם: בוא יבוא. אז הובא יוחנן לפני ניקנור. ויען ניקנור ויאמר ליוחנן: אתה הוא אחד מן המורדים אשר מרדו במלך ואינם רוצים בשלום מלכותו. ויען יוחנן לפני ניקנור ויאמר: אדוני, עתה באתי לפניך; אשר תרצה אעשה. ויען ניקנור ויאמר ליוחנן: אם כרצוני אתה עושה, קח חזיר ושחטהו על הבמה; ותלבש בגדי מלכות, ותרכב על סוס המלך, וכאחד מאוהבי המלך תהיה. כאשר שמע יוחנן, השיבו דבר: 'אדוני, אני ירא מבני ישראל, פן ישמעו כי…
מחר (חמישי) בערב הדלקת נר חנוכה עם משפחות נפגעי הטרור
צעירי אגודת חב"ד בארץ הקודש קבעו שהשנה – תשס"ז הדלקת נר שביעי של חג החנוכה תיוחד לנפגעי הטרור. בבית הכנסת חב"ד 'אור אברהם' שבמתחם בית חב"ד ברחוב ביאליק 2 יתקיים טקס הדלקת הנר השביעי בשעה 17:30. בתכנית: 4:30 – תפילת מנחה ……- לימוד החומש היומי 5:15 – תפילת ערבית 5:30 – הדלקת נר שביעי עם משפחות נפגעי הטרור במעמד ראש העיר, רבני העיר ואנשי ציבור. .
קשישי בית האבות נאות מרגוע חגגו עם בנות מבית ספר חב"ד בעיר
מסיבת חנוכה שמחה אורגנה על ידי הרב משה טברדוביץ בבית האבות נאות מרגוע שבמתחם הפוואר סנטר. אחד מקשישי הבית הדליק את נרות החנוכה, הרב טברדוביץ סיפר לקשישים על הניסים שהיו ועדיין קיימים 'בימים ההם בזמן הזה. קבוצת בנות מבית הספר חב"ד שברחוב גאולה בהנהלתה של הגברת חיה זלמנוב הכינו לקשיים הצגה, ושרו איתם משירי חג החנוכה המסיבה הסתיימה כמובן בברכת בורא מיני מזונות על סופגניות חמות ומתוקות.
ראש העיר מר יוסי שבו הדליק את החנוכיה עם חב"ד בקניותר
מידי ערב מתקיים טקס הדלקת נרות חנוכה במרכז הקניותר, לפני ההדלקה מתקיימת הפעלה לילדים (קוסת, סדנת יצירת סביבונים ועוד). בהדלקת נר שלישי התקיים טקס בהשתתפות רב הקהילה הרב שגיא הר-שפר, מנכ"ל הקניותר מר חיים רייכמן ומחלקת יחסי הציבור של הקניותר. את הנר הדליק ראש העיר מר יוסי שבו המקפיד להגיע בכל שנה להדליק את החנוכיה באחד הערבים.
יחסי-גומלין עם גימיק /מאמרו השבועי של הרב מנחם ברוד
התצלומים של יהודים בעלי חזות חרדית המתחבקים עם מכחיש השואה מאיראן, הבולט בשנאת-ישראל שבו, והפועל להשגת נשק השמדה המוני כדי לפגוע (היו-לא-תהיה) במיליוני יהודים החיים בארץ-ישראל – זִעזעו רבים בארץ ובעולם. מקרב חוגים רבים נשמעה השאלה, מדוע לא פורסמה הודעת גינוי חריפה מטעם גדולי הרבנים והאדמו"רים, נוכח מעשה נתעב שכזה. הציבור הרחב אכן אינו יכול להבין את פשר הכמעט-התעלמות מתופעה הזויה זו, משום שאין הוא מכיר את הנפשות הפועלות. הוא רואה תצלומים של אישים הנראים רבנים והמתהדרים בתארים שונים ומשונים, ואין לו שום מושג מי הם באמת. וכאן הדילמה האמיתית – להגיב על תעלולי פרסום כאלה, ובכך לתת להם משקל וחשיבות, או להתעלם מהם, כפי שראוי לנהוג במעשי שטות והבל. פרובוקציה לשמה הוקעה וגינוי אמורים להיות סוג של עונש ציבורי למי שפורץ גדר ופוגע בציבור כולו, אך מה עושים במקרה שבו המחאה נהפכת לפרס מיוחל? במידה רבה המציאות הזאת מזכירה את הסיפור החלמאי על הדג הטורף שחיסל את הדגה בנהר, וכאשר נתפס, נגזר עליו עונש 'חמור' – להטביעו בנהר. זה בדיוק המצב עם אותם גימיקים מהלכים – הם עושים את מעשיהם אך-ורק כדי לזכות בפרסום ולהיות מושא של גינויים והוקעות. אך לפעמים השיקול של חילול השם גובר על הצורך האמיתי והמוצדק למנוע ממחללי השם האלה את הפרסום המבוקש. אמנם הם ישושו ויעלזו למראה המחאות, אבל זה המחיר שיש לשלם כדי שהציבור בארץ ובעולם ידע ויבין כי האנשים הללו אינם מייצגים דבר, מלבד את יצר הפרובוקציה שמניע אותם. האמת היא, שאנשים מסוג זה קיימים בכל חוג וקבוצה. המאפיין אותם, שאין הם ממלאים תפקיד רשמי כלשהו ואינם נושאים באחריות לשום דבר. הם אנשים שוליים לחלוטין, שאין להם שום מעמד בקהילה. אבל הם פרובוקטורים תאבי-פרסום, שיעשו הכול כדי ששמם יוזכר ברדיו, תצלומם יופיע בעיתון ודמותם תוקרן לשתי שניות בטלוויזיה. מכיוון שהפרסום האישי הוא המטרה והוא התכלית, אין שום משמעות לטיב הפרובוקציה שהם מחוללים. הם אינם מוטרדים מהשאלה באיזו מידה התעלול החדש משרת את הנושא שהם מייצגים כביכול. מבחינתם יש אַמַת-מידה אחת ויחידה להצלחה – היכולת להגיע לתקשורת, להרגיז ולקומם. בינם ובין כלי-התקשורת נוצרים במהרה יחסי-גומלין. העגל התקשורתי רוצה לינוק סיפורים עסיסיים, והפרה הפרובוקטורית יודעת להניק. העיתונאים יודעים בדיוק במי מדובר ועד…
נס ציונה: חנוכיה גרמה לשריפה בדירה; אין נפגעים
כוחות כיבוי אש מתחנת רחובות, שהוזעקו למקום, פינו את הדיירים והצליחו להשתלט על האש.
להורדה: 'דבר-מלכות' לפרשת וישב
להורדה
חושך מגרשים באור ולא במקלות
המצווה העיקרית של ימי החנוכה היא הדלקת הנרות. את נרות החנוכה אנו מדליקים, כידוע, לזכר הנס שאירע בימי בית שני, לאחר שהיוונים טימאו את כל השמנים שהיו בהיכל, חוץ מפך קטן של שמן שבו לא נגעו, והקב"ה חולל נס ומעט השמן הספיק להדלקת שבעת קני המנורה במשך שמונה ימים. לזכר הנס הזה קבעו חכמינו ז"ל את מצוות הדלקת נרות החנוכה. נס פך השמן הוא אמנם הסיבה הישירה למצוות הדלקת נר חנוכה, אולם בפועל נוצר מצב מעניין: בעוד שבמנורת בית-המקדש היו רק שבעה נרות, הרי בחנוכייה של חנוכה יש שמונה קנים ואנו מדליקים בה שמונה נרות. בתורה וביהדות אין שום דבר מקרי. אם אנו רואים שנרות החנוכה, שאותם אנו מדליקים מחוץ לבית-המקדש, עולים במספרם על נרות המקדש – ודאי שטמונה בזה משמעות מסויימת. אור מול חושך ההסבר על כך הוא: מנורת שבעת הקנים, שדלקה בבית-המקדש, התאימה למצב רגיל וטבעי, שבו הרוחניות שולטת. במצב רגיל זה, כאשר אפשר לקיים את רצון השם ללא כל הפרעות ומכשולים, אפשר להסתפק בשבעה נרות. אולם כאשר נוצר מצב בלתי- רגיל, כשהחשיכה הרוחנית עולה וגוברת, אי-אפשר להסתפק בשבעה נרות, אלא צריך להדליק שמונה. נרות החנוכה באו דווקא בעקבות התגברות כוחות הנגד והתעצמות החושך. הם נקבעו לאחר שהיוונים "גזרו גזירות על ישראל וביטלו דתם ולא הניחו אותם לעסוק בתורה ובמצוות… ולחצום לחץ גדול" (כלשון הרמב"ם). כאשר נתרבו הקשיים והשתבש מצב הדברים הרצוי והטבעי, שוב אין די בשבעת נרות המנורה. כנגד תגבורת החושך, דרושה גם תוספת באור. זו, בעצם, מטרתם של נרות החנוכה – להאיר באור רוחני-אלוקי את חושך העולם, המסתיר ומעלים על האמת האלוקית. ולכן, כדי שנוכל לעמוד במשימה זו בתקופה של חשיכה רוחנית גוברת, ניתן לנו הנר השמיני, הנר הנוסף. עולים ומתקדמים סדר הדלקת נרות החנוכה מדגיש נקודה זו ביתר שאת. איננו מדליקים בכל יום אותו מספר נרות, אלא הסדר הוא שמוסיפים מיום ליום: ביום הראשון מדליקים נר אחד, ביום השני – שני נרות, וכך הלאה. בכל יום מוסיפים ומגבירים את עוצמת האור עד אשר מגיעים, לכאורה, אל השלמות – אל היום השביעי, שבו מדליקים שבעה נרות כנגד שבעת הנרות של מנורת בית-המקדש. אולם מיד למחרת אומרים לנו: הדליקו נר נוסף – נר שמיני! דבר זה ממחיש את הצורך להגביר אור כנגד התעצמות החושך. בנקודה סימלית זו מסתיימים ימי החנוכה, כשהם מותירים אחריהם מעין צו…
מתגייסים למבצע חנוכה
עשרות ביקורים בבתי אבות, מועדוני קשישים בית הרפואה הממשלתי שבכפר אהרון ובבסיס פיקוד העורף. 5 חנוכיות ענק מתוכן 2 חנוכיות בגובה 4 מטר ועד 3 חנוכיות בגובה 2.5 מטר כל אחת הוצבו ברחבי העיר, בנוסף על חנוכיות הענק 18 חנוכיות בגובה 1 מטר כל אחת הוצבו בפתחי חנויות מרכזיות בעיר ועוד מאות חנוכיות יודלקו בפתחי משרדים וחנויות. כל מי שיכול להצטרף לצוותים היוצאים להביא את אור החנוכה לתושבי עירנו מוזמן להצטרף בטלפון 054-6506770.
גלריית תמונות ממצלימתו של שוקי לרר
חנוכה – מאז ולתמיד
הסיפור של חנוכה מתחיל הרבה לפני נס פך השמן. הוא מתחיל עם שקיעת ממלכות בבל ופרס, ועליית האימפריה היוונית, בראשות אלכסנדר מוקדון. הופעתו של אלכסנדר, ציינה שינוי בתשתית התרבותית של העולם. הוא הביא איתו את התרבות ההלניסטית ושאף ליצירת תרבות כלל-אנושית באותה תקופה, התרבות היוונית סימלה בעולם את הקידמה. חכמי יוון פיתחו את הפילוסופיה ואת מדעי הטבע, את השירה, את האמנות הפלסטית ואת תרבות הגוף. השלטת התרבות הזאת על העמים שהיו נתונים תחת שלטון אלכסנדר, לא היתה קשה במיוחד. בלב האוקיינוס האנושי שקיבל על עצמו את התרבות היוונית, היו רק ירושלים ויהודה כיס גיאוגראפי קטן, שיושביו דחו את תפיסת העולם החדשה. בימי תלמי הניחו היוונים ליהודים לחיות כרצונם ועל-פי אמונתם. תלמי אף ראה בתורת ישראל נכס תרבותי רב-ערך, וביקש משבעים מחכמי ישראל במצרים לתרגמה ליוונית. תרגום זה ידוע בכינויו 'תרגום השבעים'. עם הופעת אנטיוכוס השתנה המצב. העם הקטן, שישב על צומת-דרכים אסטרטגי ודבק במנהגיו הבדלניים, הדאיג אותו. בשלב ראשון, ניסה אנטיוכוס להקים בירושלים משטר שיהיה נוח לו. את הכוהן הגדול, חוניו, העביר מכהונתו ומינה תחתיו את המתייוון יאסון. בהמשך הדיח גם אותו ומינה את מנלאוס, מתייוון קיצוני יותר מיאסון. ירושלים נהפכה ל'פוליס' – עיר יוונית. בעצת יועציו הגיע אנטיוכוס למסקנה, שלא יוכל לדכא את רוח היהודים אלא אם כן יפגע בדתם. הוא הכריז על גזירות האוסרות את חוקי התורה: אסור לשמור את השבת; אין לערוך ברית-מילה; אסור להקריב קרבנות, ועוד. אולם באופן פרדוקסאלי, דווקא הגזירות הללו, הן שהביאו לסילוק התרבות היוונית מהארץ ולניצחונם של נאמני התורה. המרד פרץ במודיעין, כפר של כוהנים ממשפחת החשמונאים. בראש הכפר עמד מתתיהו בן יוחנן, ולו חמישה בנים: יוחנן הגדול, שמעון התרסי, יהודה המכבי, יוחנן הוופסי ואלעזר החורני. קבוצת יוונים צרה על הכפר וריכזה את תושביו במרכזו. היוונים הקימו מזבח אלילים. מפקד הצבא פנה אל יוחנן וציווה עליו להקריב קרבן על המזבח. יוחנן סירב. אחד המתייוונים קם וניגש להקריב חזיר על-גבי מזבח האלילים. מתתיהו הזקן לא היסס. הוא התנפל על המתייוון וכרת את ראשו. חמשת בניו ושאר העם שניצבו מסביב, התנפלו על החיילים היוונים. המרד החל. יהודה המכבי שאף להגיע לירושלים ולטהר את בית-המקדש. הוא חסם את תגבורות הצבא היווני…
הרב: להתפלל היום (ששי) מנחה גדולה
למרות שבימי ששי אין תפילת מנחה גדולה בבית חב"ד ביום ששי זה וכן ביום ששי הבא תתקיים תפילת מנחה גדולה בשעה 14:00 וזאת על מנת לאפשר למי שרוצה להתפלל תפילת מנחה לפני הדלקת נרות חנוכה לעשות כן. הרב שגיא הר-שפר רב הקהילה אומר שיש להתפלל מנחה לפני הדלקת נרות חנוכה. למרות זאת הורה הרב להשאיר גם את המניין הרגיל שמתקיים בשעה 16:20 מאחר ואין להתפלל מנחה ב'יחיד' לשם הדלקת נרות חנוכה ולכן על מי שלא יספיק להתפלל ב14:00 להדליק את נרות החנוכה ואחר כך להתפלל מנחה.
חג של אור ושל אמונה מאמרו השבועי של הרב מנחם ברוד
הנה הגיעו ימי החנוכה. כולנו מדליקים נרות, הבתים מוארים בשלהבות הקטנות, ואנו יושבים מול האור הזה וחשים שאור קטן ניצת גם בליבנו-שלנו. אווירה נעימה וחמימה אופפת פתאום את הכול. ואולי זו הסיבה שכולנו אוהבים כל-כך את ימי החנוכה. האמת היא, שהדבר שחסר לנו יותר מכול הוא – אור, מעט אור. יש סבורים שכדי שיהיה טוב יותר צריך לשנות סדרי עולם, להפוך עולמות, לחולל תמורות מקיפות. לא-כן הוא. צריך רק להדליק נר קטן, לשלוח קרן אור, ולראות עד כמה החושך אינו אלא אשליה וכמה באמת עלינו להודות לקב"ה על כל הטוב שהוא מעניק לנו. דאגה פירושה מעשים יש פער עצום בין התחושה הציבורית הכללית לבין המצב האישי של הציבור. רובו הגדול של הציבור מרגיש שטוב לו במישור הפרטי והמשפחתי. אתם יכולים לפגוש אדם שמקרין ייאוש מוחלט מהמצב בארץ ואומר שהכול כאן הרוס לבלי-תקנה, אבל כששואלים אותו על מצבו האישי, פתאום עולה האור בעיניו. הפרנסה בסדר, המשפחה מרגישה טוב, יש נחת מהילדים. "ברוך השם", הוא אומר ומרים את ראשו למרומים, כמו מתפלל שכך יימשך גם הלאה. ודאי שיש רבים שגורלם לא שפר עליהם. יש מצוקה כלכלית, שהכניסה מאות-אלפי משפחות למעגל העוני. הטרור שהשתולל כאן בשנים האחרונות נטל את השמחה מרבבות משפחות. המלחמה האחרונה בלבנון הותירה פצעים פתוחים. ובכל-זאת, כשבוחנים את תחושתם של רוב האזרחים בארץ, התשובה היא שרובם מרגישים שטוב להם. הזירה הציבורית אכן אמורה לעורר בנו דאגה רבה, אבל האוּמנם כולנו אנשי ציבור שענייני המדינה טורדים את שלוותנו עד כדי כך שהם מאפילים על הטוב שיש לנו בחיינו הפרטיים? דומה שיש כאן מידה רבה של התפלשות באווירת-הנכאים, גם אם אין בה צורך וגם כשהיא משרה עלינו דכדוך וחוסר תקווה. דאגה אמיתית אינה נבחנת בהוצאת קיטור ובתחושות ייאוש. מי שמודאג באמת מהמצב, קם ועושה כדי לשנותו וכדי לתקן. אם אנחנו באמת מוטרדים כל-כך מההתפוררות הנראית במערכות הציבוריות, עלינו להתגייס כדי לחזק את רוחו של העם ולבצר את חוסנו הרוחני-הפנימי. אבל לפזר אווירת-נכאים לכל עבר – זה בוודאי לא פתרון ולא תגובה נכונה למציאות. כולנו נרות נרות החנוכה יהיו אולי קרן האור שתאיר גם את חיינו. הביטו בנרות הקטנים וראו כי מעט אור יש בכוחו להאיר ולחמם ולשמח את הלב. שלהבות קטנות כל-כך, וכמה עוצמה יש בהן! צריך להפסיק לריב עם החושך, לחדול מהעיסוק המתמיד בכל…
שליחי בית חב"ד נס ציונה יביאו את אור החנוכה לכל פינה בעיר
כהרגלם בקודש, גם השנה מתכוננים פעילי בית חב"ד נס ציונה לקראת חג האורים השמח. חנוכיות ענק יוצבו בכניסות אל העיר ובמוקדים מרכזיים. חנוכיות בגודל מטר מוצאות כבר כיום לחנויות העיר. במהלך כל החג יסתובבו מתנדבים מסורים כדי לדאוג להדלקת נרות חנוכה בכל רחבי העיר.
סודם של רמ"ח האיברים
ומהם רמ"ח האיברים הללו? משנה במסכת "אוהלות" מונה אותם: "מאתיים ושמונה וארבעים אברים באדם, שלושים בפיסת הרגל, שישה בכל אצבע, עשרה בקרסול, שניים בשוק, חמישה בארכובה, אחד בירך, שלושה בקטלית, אחת עשרה צלעות, שלושים בפיסת היד, שישה בכל אצבע, שניים בקנה, ושניים במרפק, אחד בזרוע, וארבעה בכתף. מאה ואחד מזה, ומאה ואחד מזה. ושמונה עשרה חוליות בשדרה, תשעה בראש, שמונה בצוואר, שישה במפתח של לב, וחמישה בנקביו. כל אחד ואחד מטמא במגע ובמשא ובאוהל. אימתי? בזמן שיש עליהן בשר כראוי; אבל אם אין עליהן בשר כראוי–מטמאין במגע ובמשא, ואין מטמאין באוהל." [פרק א' משנה ח'] מפרש על כך הרב פינחס קהתי: 248 אברים באדם – דהיינו, איברים שיש להם בשׂר וגידים ועצמות 30 בפיסת הרגל, 6 בכל אצבע – בכף הרגל, והרי ב-5 האצבעות 30 איברים 10 בקרסול – המחבר את פיסת הרגל לשוק 2 בשוק – הוא אורך הרגל עד הארכובה, והיינו העצם הארוך התחתון שברגל 5 בארכובה – הברך המחברת את השוק לירך, 2 עצמות מכאן ו-2 מכאן והפיקה באמצע 1 בירך – הוא העצם האמצעי הארוך שברגל 3 בקטלית – דהיינו, ראש עצם הירך הסמוך למתניים 11 צלעות – היוצאות מן השדרה, ולא נמנתה הצלע ה-12, לפי שהיא בכלל החוליה שהיא דבוקה אליה 30 בפיסת היד, 6 בכל אצבע – הרי ב-5 האצבעות 30 איברים בכף היד 2 בקנה – דהיינו אורך היד עד המרפק 2 במרפק – בפרק שבין הקנה לזרוע 1 בזרוע – מהמרפק עד הכתף ו-4 בכתף; 101 מזה, ו-101 מזה – הרי 101 איברים בצד זה של הגוף: 51 איברים ברגל מן הפיסה ועד הקטלית, 11 בצלעות, 39 ביד מן הפיסה ועד הכתף; ו-101 מצד זה של הגוף, נמצאו בשניהם 202 איברים 18 חוליות בשדרה – הרי, 220 9 בראש – ואף הלחי עמהם, הרי 229 8 בצוואר – ואף החוליה שבין הצוואר להגב עמהם – הרי 237 6 במפתח של לב – בעצמות של החזה הסוגרים תחתיהם את הלב 5 בנקביו – סביב לנקביו, והם העצמות שבאגן הירכיים והרי- 248 איברים… אמנם ה' יתברך בירך כל אחד ואחד מאיתנו עם מאות עצמות ואיברים שונים, פנימיים כחיצוניים. ואמנם, נוכל להתקיים כאשר עצם זה או אחר חסר. התיפקוד אולי פגום אבל… חיים! לא כן באיברים הפנימיים של הגוף – הלב, המוח, הראות ועוד. עצם החיים תלויים בבריאות ושלמות של כל אחד ואחד מאיברים אלה וגם – על יכולתם לפעול יחד בהרמוניה שלמה. אומר יחזקאל בנבואתו שהעצמות – גם אחרי ש"עֲלֵיהֶם גִּדִים…
להורדה: 'דבר-מלכות' לפרשת וישב
להורדה
ועכשיו הגלריה
ההתוועדות נערכה לעילוי נשמת שמעון בן מסעוד בואנו שיום פטירתו הוא י"ט כסלו, ההתוועדות נתרמה על ידי ר' יוסף בואנו שי' השתיה והמשקה נתרמו על ידי הרה"ח אשר מרדכי שניאורסון לזכות בנו שניאור זלמן שנולד בי"ט כסלו תשס"ו
תרגיל בדמיון מודרך
לפני כשלושים שנה, בתקופה בה קיבל הרבי מליובאוויטש אנשים לפגישות אישיות, הגיע גם ג'וש וויסמן לפגישה שכזו. ג'וש, סטודנט למדעי הרוח באחת האוניברסיטאות היוקרתיות ביותר בארה"ב, הגיע ממשפחה מתבוללת – כזו שהקשר היחיד בינה לבין היהדות התבטא בשם המשפחה. בקולג' פגש ג'וש את שליח חב"ד לקמפוס אשר הכיר לו את היהדות וגרם לו להיוודע אליה אט אט. לאחר שהקשר ביניהם התהדק, ביקש ג'וש מהשליח שיארגן לו פגישה אישית אצל הרבי, דמות שסקרנה אותו עד למאוד. פגישה כזו אכן נקבעה ובאחד מהלילות המושלגים של החורף הניו-יורקי נכנס ג'וש למפגש האישי והמיוחד. במהלך המפגש המרתק שוחחו הסטודנט והרב על מגוון אדיר של נושאים, וכסטודנט למדעי הרוח שאל ג'וש את הרבי מה מטרתו בחיים. הרבי חייך, והשיב לג'וש הנרגש כי נשמתו של כל יהודי משולה לנר, כפי שאומר הפסוק בספר משלי: 'כי נר ה' נשמת אדם'. 'מה שמוביל אותי בחיים', המשיך הרבי, 'הוא הרצון לגרום לכך שאצל כל יהודי תאיר הנשמה, ואותו ניצוץ יהודי, זה שלעיתים מעט חבוי (וכבוי) ישוב ויתעורר'. לאחר מספר דקות נוספות של שיחה נפרדו השניים, וכשהיה ג'וש כבר עם רגל אחת מחוץ לחדרו של הרבי, הסתובב בחזרה ושלח לעברו של הרבי שאלה ישירה, אולי ישירה מדי: רבי, את הנשמה שלי אתה חושב שהצלחת להאיר? שאל ג'וש ספק בשאלה ספק בהתרסה. חייך אליו הרבי והשיב בחזרה: 'לא ג'וש. לא הארתי וגם לא ניסיתי להאיר. הדבר היחיד שעשיתי היה לתת לך את הגפרורים… בשנת 1,798 על פי הגרסה הבינלאומית שוחרר ממאסרו בכלא הרוסי רבי שניאור זלמן מלאדי, מייסד חסידות חב"ד. מאז, במשך מאתיים ושמונה שנים חוגגים חסידי חב"ד, ובעצם לא רק הם, בדיוק באותו תאריך את מה שמכונה 'חג הגאולה'. עכשיו בואו נעשה משהו. כל אחד מאיתנו יעצום לרגע את העיניים. מי שממש פריק של תרפיות למיניהם יכול אפילו להכניס למערכת דיסק של פכפוכי גשם על מצע של שבבי קוקוס אקזוטיים. כעת בואו ננסה לדמיין. ננסה לדמיין איך היתה נראית היהדות בימינו ללא חב"ד וללא תורת החסידות. ננסה לדמיין את ג'וש וויסמן הנרגש מגיע ליומו הראשון בפקולטה למדעי הרוח ובמשך ארבע שנות הלימוד לתואר לא פוגש שם את שליח חב"ד לקמפוס. ננסה לדמיין לפני חמישים שנה את משפחת גורליבסקי ממוסקבה, משפחה יהודית מאחורי מסך הברזל, ללא מפגש עם אחד מהחסידים שמסרו את נפשם (וזו לא עוד מליצה) כדי לחתן בסתר את בתה…
שעלבים חוגגים בנס ציונה
"זה כבר נהפך למסורת" אומרת המורה רוחמה שניאורסון "בה אנו מארחות את הבנות מבית הספר הממלכתי דתי של שעלבים בבית הספר שלנו – בית ספר חב"ד נס ציונה" את הבנות בירך רב הקהילה ההרב שגיא הר-שפר שגם סיפר להם סיפוים לא ידועים על גאולת אדמו"ר הזקן מהכלא. הבנות מקיבוץ שעלבים למדו בחברותות ביחד עם בנות מבית הספר חב"ד נס ציונה ולמדו בדרך של מלאכות יד את סיפור המאסר והגאולה.
Previous
Page
1
…
Page
96
Page
97
Page
98
…
Page
106
Next
