בחברה של שנות האלפיים רבים הם העלים המשנים גוון, הם אפילו מצהיבים ולעיתים אף נושרים, מתנתקים מן הענף, מקור חיותם. אותו ענף אשר ממנו הם בקעו אל אוויר העולם, אותו ענף אשר שימש מקור משענתם בעולם. החברה משיבה להם על פי הצבע העכשווי שלהם, אין היא משקללת את התהליכים העתידיים, היא נותנת מענה עדכני. מענה ההולם את צרכי החברה בזמן אמת בלבד. 

בהסתכלות ארוכת טווח, גם לעלה הנושר מן הענף ישנו תהליך המשכי, על אף ניתוקו בהווה ממקור חיותו, נכון שבחלקו הראשון של התהליך יהיו כמה שלבים אשר ייראו כקיבוע החידלון ושינוי הסטאטוס בכיוון ה-אל חזור, אולם דווקא כשהתהליך נראה חסר כל סיכוי השבה לחיים, בדיוק אז, בנקודת שיא השפל, הופך אותו עלה צהוב וקמול, מפורר ומחורר לכוח מצמיח, הוא מדשן את הצמח ממנו הוא נשר, הוא מזרים אנרגיה חדשה אל מערכת החיים ממנה הוא נשר לא מכבר. הוא שוב חוזר אל מעגל החיים בוואריאציה שונה, עם עוצמות חיים מחודשות.

נכון שהוא עשה כברת דרך, הוא הרחיק לכת, הוא אפילו הגיע אל מקומות שמעולם לא חלמו שלשם הוא יגיע, שיא הריקבון ממש, אין מקום נמוך ממקומות אלה. אולם חשוב שלרגע אחד לא נפסיק להאמין, כי נותר בו חלק בלתי נפרד, חלק מובנה בו. גרעין הטוב שבו, הגרעין שלעולם יישאר טוב. גרעין זה רק מצפה לגשם שיקבל אותו מחדש אל מערכת הצמיחה, הוא ממתין למזג האוויר האידיאלי שיסייע לו להפעיל את מערכת ההצמחה מחדש, זו המערכת שתפעילו מחדש את מעגל החיים, והפעם בואריאציה שונה, חזקה שבעתיים מזו שהייתה עד כה, כי עתה הוא חש מחובר יותר אל השורש, הוא מצמיח.

החשוב מכל לזכור הוא, כי לכל דרך ישנם שני כיוונים, כשם שישנו נתיב להתרחקות, כך ישנו נתיב להתקרבות. אין חד סטריות בדינאמיקה זו.