פניהם כבר היו שטופות זיעה מהריקוד הנמרץ, כשחשו לפתע רטיבות אחרת שניגרת על פניהם…

בלהט השירה והריקוד, שכח החסיד את היותו אסיר, שכח את המחנה ושכח את סיביר. הוא זכר רק את עובדת היותו יהודי, וכי היום הוא שמחת-תורה

“בשמחת תורה התעלת על עצמך, קרעת את גזר הדין ובנך יצר מהמשבר”