כמדי שנה גם השבוע יתקבצו – מכל קצוות תבל – אלפי שלוחי הרבי מליובאוויטש לכינוס השנתי העולמי במרכז חב"ד בניו יורק ובסופו הם מתייצבים ל'תמונה קבוצתית' המפורסמת, בחזית בניין 770 באיסטרן פארקוויי, והצלמים עושים מאמצים מיוחדים לתפוס את כולם בעין העדשה. לא קל להיות שליח. כשהעולם מתנהל על-פי סולם ערכים מסוים.. שליח הרבי חושב רק על השליחות. יש שליחות ועליו לבצעה.

בפתחה של פרשת השבוע אנו רואים כמה האריכה התורה, שבדרך כלל מקצרת בלשונה, בסיפור הכנסת האורחים של אברהם אבינו. במטרה שאנו נלמד וניישם את הדברים בביתנו; נחפש אחרי האורחים, נרוץ לקבלם ונשתדל לספק להם את כל צורכיהם..

דמותו של היהודי הראשון, אברהם אבינו, נקשרת בתודעתנו עם שתי תכונות בולטות, הקשורות זו בזו: האחת, אמונה גדולה בקב"ה; והשנייה, נדיבות-לב בלתי-מוגבלת ורצון עז לגמול חסד, להכניס אורחים, לעזור לזולת. אברהם גם אומר בפרשתנו את המשפט: "רק אין יראת אלוקים במקום הזה – והרגוני". כלומר, במקום שאין בו יראת-שמים, אין גם עכבות מוסריות מפני ביצוע פשע.

בתנ"ך נקרא חודש זה בשם החודש השמיני או בשם "בול' כמו שנאמר (מלכים-א ח : "ובשנה האחת עשר בירח בול (חשון), הוא החודש השמיני, כלה (הסתיים) הבית (המקדש) לכל דבריו ולכל משפטיו".

בפשטות, היה המבול עונש על חטאי העולם. אולם תורת החסידות מגלה בו משמעויות עמוקות יותר, הקשורות להכנת העולם למתן-התורה ואף לגאולה העתידה.

כשנכנסים לתיבה – למסגרת של אמונה ובטחון – אפשר לעבור את המבול של צרות הגלות בשלום. אך אל לנו להסתפק בתיבה שלנו, אסור להישאר אדישים מול אסונו של הזולת..

הדאגה לזולת, הרצון לעזור גם לאדם בלתי-מוכר, המעורבות והאכפתיות – הם ממאפייניו המובהקים של האופי היהודי. מהו הגבול למעורבות בחיי הזולת?

ח"י באלול מכונה בעולמה של החסידות "יום הולדת שני המאורות הגדולים", היום שבו ירדו לעולם נשמותיהם הגדולות של הבעש"ט, מחולל שיטת החסידות ושל רבנו הזקן, בעל התניא, מייסד חסידות חב"ד.

החסידות מפנה את המבט לעבר הצד החיובי שבכל דבר. לא שאין היא מודעת למגרעות ולצדדים שליליים, אלא שהיא מבקשת לעקור את הרע על-ידי הגברת הטוב ובעיקר במיקוד על העתיד ועל ההחלטות הטובות..