אנחנו אוהבים להיות צודקים וגאים, לא חייבים דבר לאיש. עצם נכונותו של אדם לבוא לסליחות ולהרגיש שאינו בסדר – יש בה מידה רבה של היטהרות

התינוק מאמין באמת בכל ליבו שאבא ואמא חייבים למלא את כל צרכיו בלי שום חכמות

כצעד אחרון, העלה על הכתב פנייה אישית למזכירו הראשי של הרבי, הרב חיים מרדכי אייזיק חדקוב, ובה תיאר את המתנתו המייגעת לתשובת הרבי וסיים בבקשה נפשית למצוא עבורו את המכתב האבוד…

מדוע מזכירים לפני ראש השנה שעם ישראל עתידים לעבוד ע"ז? כאשר נדרשת השראה והתעוררות?

מהי הדרך הבטוחה להיות חזק ולצלוח אתגרים, קשיים והתמודדיות בחיי הזוגיות? • הרב אריק מלכיאלי עם המסר קצר ומיוחד מפרשת השבוע

"מתי אמרת שהרבי נתן את התשובה? קרוב לאחת בלילה?! זה ממש לא יאומן! לא יאומן!" – התחיל הד"ר לצווח בהתרגשות ופרץ פתאום בבכי רם. • רק פסול אחד מצאו בכל פרשיות התפילין: מילה שלימה היתה חסירה, המילה "ידך"…

אדם, אם נפגע פעם אחת וסלח, ואחר-כך פגעו בו שוב – יתקשה לסלוח שנית. אבל הקב"ה הוא אין-סופי, וגם מידת הסליחה והמחילה שלו אין-סופית

הבעש"ט חידד את ההבנה שיהודי לא נמדד רק ברמת האיי-קיו התורני שלו, אלא גם ובעיקר הוא נמדד עד כמה להב נשמתו האלוקי מאירה וחדורה באמונה פשוטה ובחיות וחמימות בקיום כל מצוה.

תארו לכם את החלקאי היהודי בשעת הקציר, כמה שהוא רוצה לתלוש את הפרי הבשל, הראשון שהבחין בו, ולשימו בפיו, אך לא! הוא אינו עושה זאת, אין הוא מתפתה לאכול את הפרי, אלא מגישו לה' כביכורי יבולו, כתודה על הקציר הטוב.

על ה"קללות" בפרשת כי תבוא התבטא אחד מאדמורי חב"ד: "קללות? אלו ברכות ברמה גבוהה כל-כך ששכל אנושי יכול לקבלם רק בצורת "קללות" • השבוע בפרשתנו: מצוות ביכורים, אבני הזיכרון והברכה האחרונה