התשובה – מצווה או הזדמנות

"התשובה" אינה דבר המובן מאליו – חכמינו מספרים לנו (ירושלמי, מכות פ"ב ה"ו) כי "שאלו לחכמה חוטא מהו עונשו? אמרה להם: חטאים תרדף רעה, (במדרש הוסיפו: שאלו לתורה חוטא מה עונשו? אמרה: יביא אשם ויתכפר לו) שאלו לנבואה חוטא מהו עונשו? אמרה להן: הנפש החוטאת היא תמות, שאלו לקודש' בריך הוא: חוטא מהו עונשו? אמ' להן: יעשה תשובה ויתכפר לו, היינו דכתיב: (טוב וישר ה') על כן יורה חטאים בדרך, יורה לחטאי' דרך לעשות תשובה". מהו הסוד הגדול שיש בתשובה, שלא החכמה, לא התורה ולא הנבואה ידעו עליה, עד שהקב"ה היה צריך לגלות אותה? "תשובה קדמה לעולם" וסודה טמון בבריאת העולם כמו שמובא במדרש (אגדת בראשית א): "בתחילה עלה במחשבה לברוא את העולם במדת הדין וכיוון שראה שלא היה יכול לעמוד במידת הדין לבדה, שיתף עמה מדת הרחמים". אילו היה העולם נברא במידת הדין בלבד היה כל קלקול בעולם בבחינת "מעוות לא יוכל לתקון". סוד התשובה הוא בשיתוף מידת הרחמים, שניתנה לאדם הזדמנות שניה לתקן את המעוות ולחזור בו. אבל האמת היא שסוד התשובה הוא עמוק יותר, גם בעולם הטבע אנו מוצאים את האפשרות לתקן, נייר שנכתבו בו שגיאות אפשר למחוק אותם, כלי שבור אפשר להדביקו, אלא שאחר התיקון אין הדבר המתוקן דומה למצבו קודם הקלקול, אינו דומה נייר מחוק לנייר חלק. אולם התשובה שונה מכל תיקון אחר כמו שאמר הנביא (ישעיה מד כב): "מחיתי כעב פשעיך וכענן חטאותיך, שובה אלי כי גאלתיך". כמו השמים המכוסים בעננים שחורים המסתירים את עין השמש ומטילים קדרות ואפלה על העולם, אם לפתע יתפזרו העננים – ישובו השמים להיות כבתחילה טהורים כעצם השמים לטוהר. כך מהמצב של החטא לא נשאר כל זכר או רושם רע, ואדרבא, אם התשובה היא מאהבה מתהפכים הזדונות שבעברותיו לזכויות. על המהפך הזה כתב הרמב"ם (הל' תשובה פ"ז ה"ו): "התשובה מקרבת את הרחוקים – אמש היה זה שנוי לפני המקום, משוקץ ומרוחק ותועבה, והיום הוא אהוב ונחמד קרוב וידיד". התשובה היא המפתח לחייו הרוחניים והמוסריים של האדם, כמו שכתב ב"אורות התשובה" (פ"ה ז): "מבלעדי התשובה החיים הרוחניים לא יוכלו להתפתח". וחז"ל הפליגו בחשיבותה ואמרו (יומא פו א-ב): "גדולה תשובה… שמביאה רפואה לעולם. שמגעת עד כסא הכבוד. שמקרבת את הגאולה. שמארכת שנותיו של אדם. שבשביל יחיד שעשה תשובה מוחלין לכל העולם כולו". וכאן נשאלת השאלה: האם התשובה היא מצוה מתרי"ג…