להיות מאוחדים גם בשגרה מאמרו השבועי של הרב ברוד
בשנים האחרונות הייתה תחושה שהעם היהודי מתפלג לקבוצות ולמחנות שכמעט אין ביניהם קשר. גם ההתפתחות המהירה של ערוצי התקשורת יצרה מציאות שציבורים שלמים חיים במעין בועה משל עצמם וכמעט אינם נחשפים לעולמם של ציבורים אחרים. ודאי שהאירוע הדרמטי של ה'התנתקות' הגביר את הקרע בחברה, וגרם לחלקים גדולים בעם להתכנס בתוך עצמם ולהתייאש מהאחדות. והנה באה הלחימה בצפון והחזירה בבת-אחת את תחושת האחדות והערבות ההדדית. אנשים בעלי דעות שונות ומנוגדות מצאו את עצמם בטנק אחד, לוחמים כתף אל כתף. המוני בית-ישראל ממרכז הארץ ומדרומה פתחו את בתיהם לפני תושבי הצפון, אנשים שלא הכירו. פתאום חזרנו להרגיש שכולנו אחים ושביתו של יהודי אחד הוא גם ביתו של היהודי השני. רבגוניות שמוסיפה יופי קיומם של 'שבטים' מגוּונים בעם-ישראל אינו דבר שלילי. להפך, הרבגוניות מוסיפה נופך מיוחד ליופיו של עם-ישראל. בעם-ישראל היו מאז ומעולם שנים-עשר שבטים, שמייצגים שתים-עשרה דרכים וגישות. אחדות אין פירושה אחידות. דבר זה בא לידי ביטוי במצוות ארבעת המינים, המייצגים מהויות שונות, מיהודים שיש בהם תורה ומעשים טובים ועד מי שאין בהם לא תורה ולא מעשים טובים. אין כאן אחידות. להפך, יש הבדלים וחלוקות בתוך עם-ישראל. וזו משמעותה האמיתית של אחדות ישראל – לחוש שלמרות כל ההבדלים כולנו עם אחד, אחים, בני איש אחד. האחדות נובעת מהמכנה-המשותף לכל בני העם היהודי ומהחיבור העמוק בין כל יהודי לתורת-ישראל ולערכיה. חגי חודש תשרי הם המבטאים אותה בדרך נפלאה ביותר. בתי-הכנסת המלאים, סמלי החג, צום יום-הכיפורים, הסוכה והלולב, וכמובן ההשתלבות של המוני בית-ישראל בהקפות שמחת-תורה. אלה משקפים את העובדה שמאחורי כל ההבדלים יש נקודות-חיבור עמוקות שקושרות את כולנו זה לזה. זו המשמעות של האחדות היהודית. אנחנו אוהבים כל יהודי בגלל עצם היותו יהודי. האהבה הבסיסית ליהודי אינה צריכה להיות תלויה במעלותיו, בידיעותיו בתורה ובמעשיו הטובים. עלינו לאהוב יהודי כי הוא יהודי, אח, בן אברהם יצחק ויעקב. איננו דוחים חלילה שום ילד מה'משפחה'. אחדות ולא אחידות מצד שני, יש התובעים, בשם האחדות, להסכים שאין הבדל בין מה שמייצג האתרוג למה שמייצגת הערבה. גם זו טעות. לאהוב את הערבה – כן. ללמוד ממעלותיה – בהחלט. אבל אסור לשכוח לרגע שהמודל האידאלי הוא האתרוג. צריך לאהוב כל יהודי, גם את מי שלא…