יש כאן אור לכולם – מאמרו השבועי של הרב מנחם ברוד

אנחנו חיים בעידן שבו העולם משתנה בקצב מסחרר. בעבר השינויים היו איטיים, והתמורות התנהלו בהדרגה. כיום כבר איננו מצליחים להתאים את עצמנו לסחרחורת הזמן. האדם הרגיל כבר אינו מסוגל לעמוד בקצב האירועים. בשנה שעברה עדיין היינו שקועים בסוגיית ההתנתקות, ובתוך שנה הספקנו לעבור מלחמה בצפון ושורת אירועים דרמטיים נוספים. העיסוק בהווה משכיח את העובדה שדווקא הזמן הוא אחד האמצעים לבחינה אמיתית של דברים. כאשר מביטים באירועים ובהתרחשויות בפרספקטיבה של זמן, רואים את משמעותם האמיתית. יש אירועים שבשעתם הסעירו עולם ומלואו, ובחלוף השנים אובדים בדממת ההיסטוריה. לעומתם יש דברים שבתחילה נראו קטנים ועלובים, אבל ברבות השנים התגלתה העוצמה הגלומה בהם. דווקא על רקע זה כדאי להתבונן בחג-הגאולה י"ט בכסלו. מאתיים ושמונה שנים חלפו מאז שחרורו של רבי שניאור-זלמן מלאדי, בעל התניא ומייסד חסידות חב"ד, ממאסרו ברוסיה הצארית, והחג הזה לא נס לחו – להפך, הוא נעשה חוויה רוחנית עמוקה למאות-אלפי יהודים בכל רחבי תבל. אימוץ מלא של החסידות י"ט בכסלו נראה בתחילה כאירוע מקומי מאוד. צדיק נאסר, היה שרוי בסכנת-נפשות, ולבסוף שוחרר. אכן נס, ואולי מן הראוי שמשפחתו תזכור את הנס ואף תציין אותו מדי שנה בשנה. אולם ברבות השנים היה היום הזה ליום של חג והתעוררות כבירה, והקיף המוני יהודים, משכבות רבות ומגוּונות. אין זה חג גאולתו האישית של רבי שניאור-זלמן. גם לא של חסידי חב"ד, ואף לא של תנועת החסידות בלבד. זהו חגו של כל יהודי על-פני תבל. זה חג של כל מי שנהנה מאורה ומהשפעתה של תורת החסידות. וכיום אין יהודי שמעיינותיה של החסידות לא הגיעו אליו. כיום ברורה לגמרי התחייה שהביאה החסידות ליהדות בכל מרחבי תבל. גם בימינו, החסידות היא שהציתה את אש התשובה בלב המוני יהודים בעולם כולו. לא יהיה מוגזם לקבוע, כי אכן, אש הבעש"ט מחממת את הלבבות ושומרת על הגחלת עד היום הזה. למעשה, רעיונותיה ודרכיה של החסידות – שבשעתם עוררו מחלוקת והתנגדות קשה – נתקבלו בכל שדרות היהדות. דיי להזכיר את ההתלהבות בתפילה, את השירה והשמחה ('שיר חסידי'), את ההידור במצוות, את ההקפדה על טבילה במקווה, את הדבקות בצדיקים, ועוד סממנים ברורים של החסידות, שנעשו כיום נחלת הכלל. גם רעיונותיה הבסיסיים של החסידות השתלבו לגמרי בהשקפת-העולם היהודית הכללית. האוצרות לפניכם י"ט…