תרגיל בדמיון מודרך

לפני כשלושים שנה, בתקופה בה קיבל הרבי מליובאוויטש אנשים לפגישות אישיות, הגיע גם ג'וש וויסמן לפגישה שכזו. ג'וש, סטודנט למדעי הרוח באחת האוניברסיטאות היוקרתיות ביותר בארה"ב, הגיע ממשפחה מתבוללת – כזו שהקשר היחיד בינה לבין היהדות התבטא בשם המשפחה. בקולג' פגש ג'וש את שליח חב"ד לקמפוס אשר הכיר לו את היהדות וגרם לו להיוודע אליה אט אט. לאחר שהקשר ביניהם התהדק, ביקש ג'וש מהשליח שיארגן לו פגישה אישית אצל הרבי, דמות שסקרנה אותו עד למאוד. פגישה כזו אכן נקבעה ובאחד מהלילות המושלגים של החורף הניו-יורקי נכנס ג'וש למפגש האישי והמיוחד. במהלך המפגש המרתק שוחחו הסטודנט והרב על מגוון אדיר של נושאים, וכסטודנט למדעי הרוח שאל ג'וש את הרבי מה מטרתו בחיים. הרבי חייך, והשיב לג'וש הנרגש כי נשמתו של כל יהודי משולה לנר, כפי שאומר הפסוק בספר משלי: 'כי נר ה' נשמת אדם'. 'מה שמוביל אותי בחיים', המשיך הרבי, 'הוא הרצון לגרום לכך שאצל כל יהודי תאיר הנשמה, ואותו ניצוץ יהודי, זה שלעיתים מעט חבוי (וכבוי) ישוב ויתעורר'. לאחר מספר דקות נוספות של שיחה נפרדו השניים, וכשהיה ג'וש כבר עם רגל אחת מחוץ לחדרו של הרבי, הסתובב בחזרה ושלח לעברו של הרבי שאלה ישירה, אולי ישירה מדי: רבי, את הנשמה שלי אתה חושב שהצלחת להאיר? שאל ג'וש ספק בשאלה ספק בהתרסה. חייך אליו הרבי והשיב בחזרה: 'לא ג'וש. לא הארתי וגם לא ניסיתי להאיר. הדבר היחיד שעשיתי היה לתת לך את הגפרורים… בשנת 1,798 על פי הגרסה הבינלאומית שוחרר ממאסרו בכלא הרוסי רבי שניאור זלמן מלאדי, מייסד חסידות חב"ד. מאז, במשך מאתיים ושמונה שנים חוגגים חסידי חב"ד, ובעצם לא רק הם, בדיוק באותו תאריך את מה שמכונה 'חג הגאולה'. עכשיו בואו נעשה משהו. כל אחד מאיתנו יעצום לרגע את העיניים. מי שממש פריק של תרפיות למיניהם יכול אפילו להכניס למערכת דיסק של פכפוכי גשם על מצע של שבבי קוקוס אקזוטיים. כעת בואו ננסה לדמיין. ננסה לדמיין איך היתה נראית היהדות בימינו ללא חב"ד וללא תורת החסידות. ננסה לדמיין את ג'וש וויסמן הנרגש מגיע ליומו הראשון בפקולטה למדעי הרוח ובמשך ארבע שנות הלימוד לתואר לא פוגש שם את שליח חב"ד לקמפוס. ננסה לדמיין לפני חמישים שנה את משפחת גורליבסקי ממוסקבה, משפחה יהודית מאחורי מסך הברזל, ללא מפגש עם אחד מהחסידים שמסרו את נפשם (וזו לא עוד מליצה) כדי לחתן בסתר את בתה…