מנהגי יום ההילולא יו"ד שבט

שבת קודש, פרשת בא ח' בשבט [סדר ההכנות ליום ההילולא והנהגות יום ההילולא עצמו – נעתקו ממכתב הרבי מראש-חודש שבט תשי"א1. שאר המנהגים סומנו בכוכבית בתחילתם]: בשבת-קודש שלפני היארצייט ישתדלו לעלות לתורה. אם אין מספר העליות מספיק – יקראו בתורה2 בחדרים שונים3, אבל לא להוסיף על מספר הקרואים. ישתדלו שמפטיר יהיה הגדול שבחבורה – בריצוי רוב המניין – או על-פי הגורל. * הוראת הרבי, לערוך 'קידוש' והתוועדות בשבת זו4. יום שני י' בשבט יום ההילולא של כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ זי"ע: ביום ראשון לפנות ערב, מדליקים [בכל בית, תיכף אחר (התחלת) השקיעה5] נר שידלק כל המעת-לעת (עד למחרת בצאת-הכוכביםשגיאה! הסימנייה אינה מוגדרת.). אם אפשר בקל – נר של שעווה6. בשעת התפילה ידלקו חמישה נרות7. יבחרו וירימו מי שיתפלל לפני התיבה ביום היארצייט, ונכון לחלק שיתפלל אחד ערבית, שני – שחרית, שלישי – מנחה, כדי לזכות בזה מספר יותר גדול של אנ"ש. * בימי ההילולא של רבותינו נשיאינו – אומרים תחנון8. אחר התפילה (בבוקר – אחר אמירת תהילים) ילמוד (יסיים9 בקול10) המתפלל לפני התיבה פרק כ"ד דכלים ופרק ז' דמקוואות. אחר-כך יאמר המשנה: "ר' חנניא בן עקשיא… ויאדיר". בלחש – איזה שורות בתניא11, קדיש דרבנן. אחר תפילת ערבית – יחזור חלק מהמאמר דיום ההסתלקות (ד"ה באתי לגני, נדפס בקונטרס עד12) בעל-פה. ואם אין מי שיחזור בעל-פה, ילמדוהו בפנים. וכן אחר תפילת הבוקר. ולסיימו אחר תפילת מנחה. * נקבע המנהג אצל כמה וכמה ללמוד פרק מעשרים הפרקים על הסדר (גם) דשנה אחר שנה. ולאחרי שנשלמו עשרים השנים הראשונות, מתחילים עוד הפעם ללמוד בעשרים פרקים אלו, כל שנה פרק אחד, ובשנה זו – פרק י"ז מההמשך13. בבוקר קודם התפילה – [ילמד כל אחד לעצמו] פרק תניא14, וכן לאחר [סיום המאמר שאחרי] תפילת מנחה15. בבוקר קודם התפילה – ירים כל אחד תרומה להעניינים השייכים לנשיאנו, בעד עצמו ובעד כל אחד מבני ביתו שיחיו, וכן קודם תפילת מנחה. נתינת הצדקה (בקשר עם י' שבט וכיו"ב) – שייכת גם לנשים, ואדרבה (מצד כמה טעמים) להן דבר הצדקה שייך יותר16. לאחר תפילת הבוקר וחזרת הדא"ח – יקרא כל אחד פדיון-נפש (הנשואים – כמובן בחגירת אבנט). אלו שזכו להיכנס ליחידות, או על-כל-פנים לראות את פני כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ – יצייר עצמו, בעת קריאת הפ"נ, כאילו עומד לפניו. להניח הפ"נ אחר-כך בין דפי…