נס ההצלה היהודית על טיטניק

בשנת 1910, סאם אקס [Sam Aks] היגר לאנגליה מפולין, שם נשׂא לאשה לאה רוזן. לאחר זמן לא רב, החליטו השניים לעבור לאמריקה, הארץ שמשכה אליה הרבה יהודים ואחרים באותן השנים, והחליטו גם להקים את ביתם במדינת וירג'יניה. אך לאה היתה כבר בהריון עם הילד הראשון שלהם, והוריה הפצירו בה שתחכה עד לאחר לידת התינוק כדי לעשׂות את דרכה בנסיעה ארוכה וקשה כזאת. סאם התקדם כדי למצוא עבודה ולהשיג מקום לגור בו, וכמה חודשים לאחר שהבן נולד, לאה והתינוק עלו על ה"טיטאניק" כדי להצטרף לסאם בצד השני של האוקיאנוס. הגב' לאה אקס, יחד עם 912 נוסעים נוספים, יצאו מנמל סאות'אמפטון, אנגליה ב-10 באפריל – בטקס חגיגי ביותר. בגאוה, בעלי האוניה טענו שאוניה זו היתה הגדולה והבטוחה ביותר שאי-פעם נבנתה. ועוד, כמובן, שאי-אפשר להטביע אותה. האוניה עצרה בעוד נמלים בדרך, כולל בבלפאסט, אירלנד כדי לאסוף עוד נוסעים לפני שהיא החלה את דרכה מעבר לים. לאה היתה בסיפון ה-3, התחתון, יחד עם מהגרים רבים נוספים המתכוונים להתחיל חיים חדשים ב" גולדנה מדינה". הנוסעים העשירים יותר היו בסיפונים העליונים יותר, והמרווחים יותר. כעבור 4 ימים, כאמור, בליל כ"ח בניסן [ה-14-15 באפריל], קצת לפני חצות הלילה, האוניה התנגשה עם קרחון ענק שראשו הגיע עד לכ-30 מ' מעל לסיפון העליון. [כיוון שכ-90% מקרח הוא מתחת לפני המים, אזי מדובר על קרחון שגובהו מלמעלה עד למטה היה כ-300 מ' – ואת רובו לא ראו.] לפי הערכת אדריכל האוניה, שאיתו התייעצו אחרי שהבינו כי הקרח חתך את הפלדה לאורך 250 מ', האוניה עמדה לטבוע תוך שעתיים, והיה על כולם להיכנס לסירות ההצלה אם רצו להציל את נפשם. החליטו – לאחר שגילו כי יש מספיק סירות לכלול רק מחצית הנוסעים בלבד! – כי יקדימו הנשים והטף. אף בסיפון ה-3, הנשים עם ילדיהם זזו קדימה, עם הגברים לאחור. לאה אקס החזיקה את בנה, אפרים פישל , בידיה, וניסתה לעלות לסיפון העליון, אך מצאה את עצמה לכודה מאחורי שער שלא נפתח. אחד המלחים מצא אותה וחילץ אותה. היא רצה עם התינוק למעלה. שם היא חכתה בתור (וגם בקור עז!) כדי להיכנס לאחת הסירות, כאשר אחד הגברים שניסה פעמיים להיכנס לסירה, ופעמיים הוצא בכח ע"י הצוות, בטענה שקודם כל הנשים והטף, פתאום ראה את לאה המחזיקה את התינוק בזרועותיה. בזעם, הוא חטף את התינוק ממנה, אמר "את חושבת שהנשים והילדים הם הראשונים?! אני אראה…