פדיון שבויים

וַיִּשְׁמַע אַבְרָם כִּי נִשְׁבָּה אָחִיו וַיָּרֶק אֶת חֲנִיכָיו יְלִידֵי בֵיתוֹ שְׁמֹנָה עָשָׂר וּשְׁלשׁ מֵאוֹת וַיִּרְדֹּף עַד דָּן – בשעה ששמע אברהם אבינו כי לוט בן אחיו נפל בשבי, לא התחשב בשום גורם אחר: אברהם אבינו התגבר על העובדה שלוט נטש אותו ונפרד ממנו; אברהם אבינו התגבר על העובדה כי בהליכתו של לוט לסדום הוא הכריע כי טוב לו לשבת בין אנשים רעים וחטאים לד' מאוד ולעזוב את ביתו של עובד א-לוהים כאברהם אבינו; אברהם אבינו התגבר על העובדה כי לא רק לוט יינצל במרדפו כי אם גם העיר סדום הנפש הרכוש והמלך; אברהם אבינו התגבר על העובדה שהוא מבקש להתייצב מול ארבעת המלכים הגדולים ביותר בעולם שנמצאים בדרכם חזרה ממסע כיבוש מוצלח מבחינתם שהגיע עד שערי מצרים; אברהם אבינו התגבר על העובדה שלצורך מלחמה זו הוא מסכן את חניכיו ילידי ביתו; אברהם אבינו התגבר על העובדה שבכך הוא מסכן את כל עתידו ואת עתיד הבשורה שהוא מבקש לבשר בעולם – עובדה אחת בלבד עמדה לנגד עיניו: לוט בן אחיו נפל בשבי והוא חייב לצאת ולגאול אותו משביו. במעשה זה חרט אברהם אבינו יסוד לדורות, שהתבטא בצורות שונות: לעתים הוא בוטא בעמדה החד משמעית ובחובה לפדות שבויים ממאסרם; בדורות אחרים הוא התבטא בכך שלא משאירים פצוע בשטח, ועושים הכל כדי ששבויים ישובו הביתה. בעיקר אמורים הדברים כאשר מדובר בשבויים שנפלו בשליחות האומה, שאז החובה המוסרית להשיב אותם הביתה חיונית הרבה יותר, או כשמדובר באלה שזיכו את האומה בתחומים מסוימים שהועילו מאוד והתקבלו ברצון על ידי האומה. זו החובה המוסרית החד-משמעית. שליחים שלנו עצמנו יושבים בשבי – גלעד שליט בידי החמאס, ואלדד רגב ואהוד גולדווסר בידי חיזבאללה; רון ארד במקום לא ידוע; בכיוון אחר לחלוטין – יונתן פולארד בידי האמריקאים; זכריה באומל יהודה כץ וצבי פלדמן במקום שאף הוא לא ידוע, וישנם עוד נעדרים שאנו לא שוכחים. כממשיכי דרכו של אברהם אבינו אין אנו יכולים לישון כאשר מציאות זו מתרחשת לנגד עינינו, ואנו צריכים להמשיך את מורשתו של מייסד האומה הישראלית. לעומדים מבחוץ, כמונו, קשה לדעת מה נעשה ומה לא נעשה, והאם העובדה שהם לא בתוכנו היום היא באמת בשל המציאות הבלתי אפשרית להשיב אותם, או בשל העובדה שהמופקדים על התחום לא עשו די, ולא העמידו את השבתם הביתה כיסוד המדיניות. עניינים שכאלה מתרחשים בחדרי חדרים, ואינם…