למחוק את תרבות הרצח – מאמרו השבועי של הרב מנחם ברוד

השבת נעמוד כולנו בשעת קריאת התורה, ונקשיב לתיאור מעמד הר-סיני, שבו ניתנה לנו התורה. אחד מעשרת הדיברות הוא הדיבר "לא תרצח", והוא קובע בבהירות שאין למעלה ממנה את האיסור המוחלט לרצוח ולגדוע חיים. איסור זה הוא גם אחד משבע מצוות בני-נוח, שהן אבן-היסוד לכל תרבות אנושית. ואכן, העולם בכללו מאוחד בהתייחסות לרצח כאל דבר מתועב ופסול בתכלית. לעומת זה יש אוכלוסייה שבה התפתחה תרבות מזוויעה של רצח. שם לא את החיים מקדשים, אלא את המוות. ילדים רכים גדלים בצל תרבות ההרג והרצח. מי שמפוצץ את עצמו בתוך אוכלוסיית נשים וילדים – הוא גיבור ו'שאהיד'. מי שמשגר טילים על אוכלוסייה אזרחית שלווה, בשאיפה להרוג בני-אדם ללא כל הבחנה – הוא מושא להערצה. אין אלה מעשי פשע של יחידים, אלא יש כאן תרבות שמקדשת את האכזריות וההתנהגות החייתית. זו תרבות שנותנת תמיכה להתעללות במשפחות של שבויים וחללים, בניגוד מוחלט לכל התנהגות אנושית מקובלת. רק השבוע היינו עדים לנאום המפלצתי של מנהיג החזבאללה, שבו דיבר בסגנון מעורר קבס על איברים של חיילים שלטענתו מצויים בידי ארגונו. כך מדבר איש דת, מנהיג רוחני, שרבבות מריעים לו. לא רק צביעות גם אם חיות-אדם אלה לא היו מאיימות על שלומנו וביטחוננו הייתה חובתנו, כבני-אדם וכיהודים, לנהל מלחמת חורמה נגד תרבות הרצח הזאת. אנחנו היינו צריכים להיות הראשונים להוקעת התת-תרבות הזאת, ולהוצאת הדוגלים בה ממשפחת העמים. תרבות של רצח ושלילת זכויות אדם צריכה להיות מוחרמת, והעולם כולו צריך להתאחד נגדה ולהכריתה. תחת זאת נוצר מצב אבסורדי לחלוטין, שאותם מרצחים מתועבים מופיעים בעולם כקרבנות מסכנים, ואילו אנחנו מוצגים כאכזרים הפוגעים בזכויות אדם. כשהם ממררים יום-יום את חיי רבבות משפחות, ביישובי הנגב המערבי, ומשגרים טילים אל בתיהן – העולם הנאור אינו נזעק; אבל כשאנחנו מנסים להפסיק ליום אחד את הזרמת הדלק לאותה רצועת טרור, מיד קמה זעקה בעולם כולו. איננו יכולים לתלות זאת אך ורק בצביעותו של העולם. אכן, מדינות העולם אינן נוהגות בהגינות וביושר כלפי ישראל, והן דורשות ממנה אמות-מידה על-מוסריות, שאף אחת מאותן מדינות אינה מקיימת אותן. אבל המציאות העגומה הזאת היא גם תוצאה של מדיניות מגומגמת ומבולבלת מצד ישראל. איך אנחנו יכולים לבוא בטענות כלפי העולם, בשעה שאנו-עצמנו הענקנו לגיטימציה למרצחים. אין הבדל מהותי בין…