סודות פרשת אמור וספירת העומר
· "אמור אל הכהנים בני אהרן ואמרת אלהם לנפש לא יטמא בעמיו" לכהן אסור להיטמא בכל אופן שחלה עליו טומאת מת, במגע במת, במשא מת, ובכניסה לאוהל שיש בו מת, "בני אהרן" מוזהרים על איסור טומאה למת, ולא בנות אהרן הוזהרו על טומאת מת, שנאמר "בני אהרן" ולא בנות אהרן, וכן חלל {הנולד מכהן שנשא אשה באיסור כהונה} מותר להטמא, שנאמר "בני אהרן" עד שיהיו בכיהונם, אולם כהנים בעלי מומין אסורין להטמאות למת. · "לא יטמא בעמיו" פרש"י יצא מת מצוה שהכהן נטמא אליו, ה"חפץ חיים" מפרש "בעמיו" כשיש ישראל שיקברוהו אסור לכהן להיטמא: משמע שאם יש רק גוי שיכול לקוברו, הוא נחשב למת מצוה והכהן צריך להיטמא אליו. ולכאורה תמוה, דבשו"ע {או"ח תקכ"ו ס"א} נפסק שהמת ביום טוב ראשון, יתעסקו בו הגוים, ובסעיף ב' שם כתב שאסור להלינו ליו"ט שני כדי שיתעסקו בו ישראל. וב"שער הציון" וב"ביאור הלכה" מבואר דלא מלינים לכבודו כדי שיקבר ע"י ישראל, וא"כ כמו שגוי יכול לטפל ביו"ט בקבורת ישראל שמת, כן יטפל הגוי במת מצוה ולמה שיטמא הכהן בכך. ואולי דברי ה"חפץ חיים" זה בגלל שבדרך כלל הגוי לא ילך להתעסק עם יהודי מת, אבל אם אכן הגוי מוכן להתעסק ולקוברו, אסור לכהן ליטמא, · הרואה מת שאין לו קוברים ומסופק אם הוא ישראל או גוי, מה יעשה? מצד אחד יש לו ספק מצות עשה לקוברו, ומצד שני ספק איסור דאורייתא להיטמא למתים. כתב הרשב"א: {מביאו הרמ"א יו"ד ס' שע"ד ס"ג} מת הנמצא ולא ידעינן אם עכו"ם הוא אם ישראל הוא, הולכים אחרי רוב הנמצאים שם , והש"ך כתב דאם יש מחצה יהודים על מחצה גויים, זה מצב של ספק והולכים לחומרא וצריך לקוברו, ומכל מקום אין הכהן מיטמא לו מספק. · בספר "אור זרוע" {תחילת ה' שבת} כתב: ואני הכרתי יהודי אחד מוורמ"ש, והיו קוראין אותו ר' בונים, והיה זקן וקובר מתים, ושמעתי שפעם אחת השכים לבית הכנסת, וראה אדם אחד יושב לפני בית הכנסת ובראשו כתר של עשבים, ונתפחד כסבור שהוא שד, וקראו ואמר לו וכי אינך פלוני שמת עתה וקברתיך, א"ל הן, וא"ל היאך אתה באותו עולם, א"ל היטיב עד מאוד, א"ל מה זכויות יש לך והלא אתה הייתה אדם כל דהו, א"ל רק באותו זכות שהייתי אומר ברכות בקול נעים בביהכ"נ, הביאוני בגן עדן ומכבדין אותי. מסיים האו"ז כתבתי זאת כדי שיראה יר"ש, וישים אל לבו ויאמר שבחיו של הקב"ה בקול נעים ובכוונה ויזכה לגן עדן. וב"אילת השחר" על…