מצטיידים בשמחה לכל השנה -מאמרו של הרב מנחם ברוד
חודש תשרי נקרא 'החודש השביעי', שביעי גם מלשון שובע, שכן זה חודש שבֵע בחגים ובמועדים: ראש-השנה, יום-הכיפורים, חג-הסוכות, ימי חול-המועד – שפע של חגים. לשם-מה אנו זקוקים לעוד חג, שמחת-תורה? חז"ל משיבים על כך במשל: "משל למלך שעשה סעודה שבעה ימים, וזימן כל בני-אדם שבמדינה בז' ימי המשתה. כיוון שעברו ז' ימי המשתה, אמר לאוהבו: כבר יצאנו ידינו מכל בני המדינה – נגלגל אני ואתה במה שתמצא". שבעת ימי חג-הסוכות מרעיפים שפע וברכה לעולם כולו (ולכן מקריבים בחג-הסוכות שבעים פרים, כנגד שבעים אומות-העולם), ואז, ביום השמיני, אומר הקב"ה ל'אוהבו', לעם-ישראל: עכשיו נעשה חג שיהיה רק שלי ושלכם. במדרש אחר מתואר שהקב"ה אומר: "קשה עליי פרידתכם", ולכן נתן לנו עוד יום של חג. חותם השמחה ואכן, שמחת-תורה הוא חג בעל אופי ייחודי, שאין למצוא דוגמתו בעולם כולו. אנו מכירים חגים של עמים אחרים. אלה חגים הקשורים בגשם, בשמש, בעונות השנה, בהצלחת יבולים. אבל חג של תורה – אין דבר כזה. איפה עוד תמצאו המוני בני-אדם שמחים ורוקדים עד כלות הכוחות רק על העובדה שיש להם 'ספר'. אבל אנו, היהודים, שמחים על ה'ספר' הזה בשמחה שמקיפה את כל העם, מהגדולים ועד הקטנים, מהקרובים ועד הרחוקים. כי הספר הזה הוא המתנה היקרה ביותר שקיבלנו ובזכותו הננו מה שהננו. השמחה של שמחת-תורה קובעת בנפש כולנו את התכנים שספגנו בחגי תשרי. כל העושר הרוחני הזה נכנס ל'תנור' השמחה, קודם שאנו אורזים את השפע כצידה רוחנית לחיי היום-יום ה'אפורים' של כל השנה. יראת-שמים – בשמחה. תשובה – בשמחה. תפילה – בשמחה. קיום מצוות – מתוך שמחה. זה החותם ששמחת-תורה מותיר על חגי תשרי, ובאווירה הזאת אנחנו יוצאים לשנה חדשה של חיים ושל עבודת ה'. עוד דבר מודגש בחג הזה – האחדות הפנימית של כל חלקי עם-ישראל. בימים הרגילים של השנה יש הבדל בין יהודי למשנהו. זה תלמיד-חכם וזה עם-הארץ, זה מהדר במצוות וזה בקושי 'שומר מסורת'. אבל בשמחת-תורה הכול מתאחדים. הכול רוקדים עם ספר-התורה, בלי הבדל בין יהודי ליהודי. הכול שמחים בשווה, רוקדים בשווה, ומבטאים יחדיו את הקשר העמוק של כולנו אל התורה. זה קשר שמאחד את כל חלקי העם. הנשק הסודי השמחה הזאת היא הנשק הסודי שלנו מול האתגרים הקשים העומדים לפנינו. באמצעות השמחה נפיל מחיצות. בעזרתה נתגבר על גלי הציניות והאינטרסנטיות השוטפים אותנו. בכוחה נעמוד…