כשנופל חיל יש לקחת את נשקו ולהמשיך בקרב עד לניצחון

ביום שלישי שעבר, יום הטמנתם של הרב גבריאל ורבקה הולצברג הי"ד ברגבי אדמת ארץ הקודש, התאספו לומדי ה'כולל' של חסידי חב"ד בקראון הייטס, שאותו ייסד כ"ק האדמו"ר מליובאוויטש זי"ע, וכשהם כואבים ודואבים, הסכיתו לשיחה נרגשת מאת ראש הכולל וחבר בית הדין, הגה"ח רבי אברהם יוסף העלר. בתוך דבריו הזכיר הגאון את הסיפור המסעיר הבא: הרה"ק רבי שלום אליעזר מראצפערט, מבניו הצעירים של ה'דברי חיים' מצאנז, האריך ימים עד למלחמת העולם השנייה ונודע לצדיק מפורסם. בעת שהנאצים ימ"ש ערכו משלוחי אדם לגיא צלמוות, התחבאו יהודים רבים בתוך בונקר, ובהם הרבי מראצפערט. הכל ידעו שהם חיים על זמן שאול, מאחר שהמרצחים מחפשים ומאתרים כמעט כל מקום מחבוא. באחד הלילות בבונקר חלם רבי שלום אליעזר על אביו ה'דברי חיים', שאמר לו: "יכול אני, אם תרצה, לתת לך עתה דרך מילוט מהבונקר וכך להינצל מציפורני הרשעים. אולם, דע לך, שאם תיוותר בין החיים, גם אם תעבוד את הבורא אלף שנים באותו כוח ועוצמה כפי שאני עבדתי בימי חיי, לא תגיע לדרגת הקדושים שזוכים למות על קידוש ה', להיכלות הנעלים בהם גנוזים נשמותיהם". הבן השיב לאביו שהוא מוותר על דרך המילוט, והוא אכן נרצח יחד עם כל יהודי הבונקר. הסיפור הנורא הזה ודומים לו, כמו המון משפטי נחמה וחיזוק, נאמרו השבוע בלהט אמונה על ידי אלפי המנחמים בבתי נרצחי הפיגוע הקשה בבית חב"ד במומבאי שבהודו לפני כשבועיים, בהמון כינוסי זיכרון והתעוררות שנערכו בארץ ובכל רחבי העולם היהודי, בשיחות שבין אדם לחברו ובצורות ביטוי רבות נוספות. כשם שהיה השבר נורא, וכל ישראל חשו שייכים למשפחת השכול הכואבת, כך השתתפו הכל במידה היהודית של נחמה והשלמה, של התגברות על הצער, של אמונה יוקדת ופעולות לעילוי נשמה. כשם שהביא "משפחה" בשבוע שעבר, בגיליון מיוחד ועצוב, את השבר והצער שפקדו את הכלל, כך ננסה להביא מעט מדברי החיזוק שנאמרו השבוע בהיכלותיהם של גדולי ישראל, בשיחות של משפיעים ובבתי האבלים. כחוט השני עבר בין כל הדוברים מעלתם הגדולה של אותם קדושים. נפתח בדברים שאמר ביום ההלוויה למקורביו כ"ק האדמו"ר משומרי אמונים, דודו של כ"ק האדמו"ר מתולדות אברהם יצחק, ששיכל את חתנו הרב אריה לייביש טייטלבוים הי"ד. גבוה מעל גבוה אנשי ביתו של האדמו"ר משומרי אמונים הבחינו כבר ביום רביעי בשעות הערב בחוסר שקט בהנהגתו והוא שאל האם אכן משהו…