לבקש חירות אמיתית ● מאמרו השבועי של הרב מנחם ברוד

אנחנו מתבוננים במציאות האופפת אותנו, ומייחלים לפתרונות קטנים וזמניים. אם כבר מבקשים, מוטב לבקש את הפתרון האמיתי, השלם והמוחלט הצאר הרוסי בא פעם אחת לביקור בבסיס צבאי. בעודו רוכב על סוסו וסוקר את המסדר, הבחין אחד החיילים במתנקש המכוון את רובהו אל הצאר. הוא זינק אל הצאר, סוכך עליו והצילו ממוות. שאלו הצאר כיצד יוכל לגמול לו. אמר החייל: "אני סובל סבל רב ממפקדי, אנא הורה לו להקל מעליי את עולו". צחק הצאר: "שוטה שכמותך, הלוא יכולת לבקש שתהיה אתה המפקד". אנו עומדים בשעת רצון מיוחדת. חודש ניסן בכללותו הוא עת רצון, וחג-הפסח הוא זמן מעולה לבקש מהקב"ה כי יראה לנו ניסים ונפלאות כשם שהראה בימי צאתנו מארץ מצרים. אנו מתקרבים לשביעי-של-פסח, יום יקר ונשגב, שהארת המשיח מאירה בו. ואנחנו מתבוננים במציאות האופפת אותנו, ומייחלים לפתרונות קטנים וזמניים. אם כבר מבקשים, מוטב לבקש את הפתרון האמיתי, השלם והמוחלט. רחוק מגאולה האמונה היהודית קובעת כי גאולתו של עם-ישראל לא תהיה שגרתית וטבעית. הגלות הארוכה והקשה תגיע לקיצה רק על-ידי משיח-צדקנו, שיהיה נביא ובעל כוחות רוחניים כבירים. אנו בהחלט נדרשים לעשות את כל התלוי בנו, באמצעים ארציים וטבעיים, להביא שקט ושגשוג לעם-ישראל, אבל ברור לנו שהגאולה האמיתית והשלמה תהיה מפתיעה, בלתי-צפויה, גאולה ניסית. היו שסברו בעבר כי אפשר לפתור את סבלות העם היהודי בדרך הטבע. הם אמרו: אנחנו נגאל את ארץ-ישראל, אנחנו נקבץ את הגלויות, אנחנו נביא את הגאולה. גם יהודים מאמינים נתפסו, מקצתם, לאשליה שאפשר לחולל את גאולת עם-ישראל בכוחות אנושיים רגילים, ולהשאיר את בואו של המשיח 'לעתיד לבוא'. מאז עשינו דרך ארוכה. משנה לשנה התבררה מהותה של ה'גאולה' שאליה הגענו בכוחות עצמנו. אין עוד מדינה אחת בעולם שכל מדיניותה מבוססת על 'מה יאמרו הגויים'. אנו מבוססים כל-כך בבוץ ההתרפסות לפני הגויים, עד שרבים אינם חשים עוד את האבסורד שבדבר. כל השיח הציבורי אצלנו מבוסס על דבר אחד – 'העולם'. אכן, איננו חיים בחלל ריק ואין צורך להתגרות באומות-העולם, אבל לא ייתכן להפקיד את הדברים החיוניים ביותר לקיומנו, בדרך הטבע, בידי הגויים. אם אנו מבינים שהקמת מדינת טרור בפאתי תל-אביב וירושלים היא איום קיומי וסיכון ממשי לחיי כולנו, איך ייתכן שהכול מרכינים ראש ומדקלמים את המנטרה השקרית 'שתי מדינות לשני עמים',…