כאיש אחד בלב אחד ● מאמרו השבועי של הרב מנחם ברוד
הברית שנכרתה עמנו במתן התורה היא יסוד אחדותנו, והיא חוזרת ומתעוררת בהיותנו סמוכים לראש-חודש סיוון, היום שבו חנה עם-ישראל לרגלי הר-סיני לפני שלושת-אלפים שלוש-מאות ועשרים ואחת שנים, בראש-חודש סיוון, קרה דבר נדיר בעם היהודי – העם כולו התאחד. כשחנה עם-ישראל לרגלי הר-סיני, לקראת קבלת התורה, התורה מתארת זאת במילים: "ויבואו מדבר סיני ויחנו במדבר, ויחן שם ישראל נגד ההר". 'ויחן' – לשון יחיד. חז"ל מפרשים, שזו הייתה הפעם היחידה שהעם כולו התלכד "כאיש אחד בלב אחד", לעומת שאר החניות שהיו "בתרעומות ובמחלוקת". אין זו עובדה היסטורית בלבד, אלא יש כאן מסר עמוק. אחדות אמיתית בעם-ישראל יכולה להתקיים רק על בסיס התורה שניתנה בהר-סיני. בלי הבסיס הזה אפשר באמת לתהות אם אנחנו עם אחד או אולי אוסף של בני-אדם, שבטים ותרבויות. מהות לא-משתנה הזהות היהודית ייחודית לנו, ואין לה מקבילה בעולם. למשל, העם הצרפתי מורכב מבני-אדם המתגוררים בצרפת, דוברים צרפתית, מזדהים עם התרבות הצרפתית וכו'. מי שסבו היגר מצרפת לאמריקה, והוא מעולם לא ביקר בצרפת, אינו דובר את שפתה ואינו מכיר את תרבותה – לא יוכל להיחשב צרפתי; הוא אמריקני לכל דבר. רק בעם היהודי יכול להתקיים מצב ייחודי, שבני-אדם המתגוררים בארצות מארצות שונות, דוברים שפות נבדלות וחיים על-פי נוהגי תרבות שונים בתכלית זה מזה – למרות הכול נחשבים בני עם אחד. הזהות היהודית נובעת מהנשמה המיוחדת שהורישו לנו אבותינו, אברהם יצחק ויעקב, ומהברית שנכרתה עמנו כשעמדנו בהר-סיני וקיבלנו את התורה. באותו מעמד נהפכה הזהות היהודית למהות הפנימית שלנו ואין היא בת-שינוי. אנחנו יהודים לא בגלל מה שאנחנו מאמינים, חושבים, מדברים או עושים. אנחנו יהודים בגלל מה שהננו, בגלל עצם מהותנו. מבחינה זו, המונח 'יהודי' הוא כמו המונח 'אדם'. גם 'אדם' אינו מתאר התנהגויות ואורחות מחשבה, אלא מהות בסיסית שאינה יכולה להשתנות. זו גם משמעות המושג 'יהודי'. נכון, היותנו יהודים מחייב אותנו למערכת של ערכים והתנהגויות, כשם שהמהות האנושית מחייבת את האדם להתנהגות של בן-אדם, אבל מידת היישום של החובה הזאת אינה משנה את עצם המהות. להפך, כשבן-אדם מתנהג כבעל-חיים איננו פוטרים זאת באמירה שהוא איננו בן-אדם. אנו מעמידים אותו לדין דווקא משום שגם אז הוא נשאר בן-אדם. סוד כוחנו בדיוק כך יש לתפוס את המושג יהודי. זו…