
"לכל המטיילים ראו הוזהרתם, זה מדבק!" ● סיפורו המרתק של ארז זריהן
'נס ציונה דוט קום' מגיש את סיפורו המרתק של ארז זריהן, תושב נס ציונה שלפני 5 שנים נסע לטיול "התאווררות" בתאילנד וכעת הוא חסיד חב"ד: זה התחיל בטיול אחרי צבא כמו כולם בלי מטרה מוגדרת אלא רק חופש ניתוק ונקיון ראש. בתחילה פגשתי חבר טוב שלי שם שהיינו מתוכננים לטייל יחד, ובאמת כך היה. טיילנו יחד במשך חודש ימים במדינות קמבודיה וויאטנם. בויאטנם כל אחד מאיתנו רצה להמשיך לכיוון אחר ואני ממש חששתי לעזוב אותו ,כי לאותו חבר היה נסיון לטייל לבד (הוא טייל כבר שנה לפני) ולי ממש לא היה מושג בכל מה שקשור בלמצוא אתרים מובחרים ושלא לדבר על האנגלית חסרת הבטחון שלי, אבל באמת בעזרת חבר שלישי שדירבן אותי אזרתי אומץ והחלטתי : אני ממשיך לבד!!! ומכאן מתחילה הדרך שלי לליובאוויטש… אכן כך המשכתי לי ללאוס לבדי,אבל הקב"ה "שומע תפילת כל פה" זימן לי איזה תייר אנגלי שאיתו טיילתי קרוב לשבועיים, לאחר שצברתי מעט בטחון נפרדנו ומלאוס חזרתי לצפון לתאילנד. ובאמת בצפון תאילנד החששות שלי להיות לבד התגשמו רק שאז כבר הייתי מנוסה קצת יותר וחדור אמונה ב ה', ולכן דווקא התאים לי המצב הזה של 'להיות קצת לבד'. לאחרי כמה ימים של טיולים עם עצמי (ובתוך עצמי) סגרתי לי טיול ג'יפים עם קבוצת ישראלים. ובאמת היה זה טיול נחמד של שלושה ימים עם קבוצה נחמדה, חזרנו ביום חמישי בערב ואז גם נודע לי שיש קבלת שבת בבית חב"ד (בד בבד נודע לי בכלל שיש בית חב"ד). ובאמת ערב שבת בין השמשות אני מגיע לבית חב"ד צ'יאנג מאי ואני פוגש שם בחור ומתחיל לשוחח איתו כמו כל מטייל מצוי שמנסה לשאוב מידע (ביום מן הימים עוד יסתבר לי שהמטייל הזה יהפוך לאחד האנשים הכי יקרים לי) ובאמת היתה שבת ממש שמחה ביחוד בהתחשב בעובדה שלא נפגשתי עם יהודים ויהדות (מלבד התפילין שלי..) כמה שבועות, ובגלל החוויה הנעימה של אותה שבת החלטתי להשאר בעיר שלושה שבועות ובאמת התחברתי לאותו חבר שפגשתי בערב שבת. לאחר שלושה שבועות בציאנג מאי המשכתי בטיול בידיעה ברורה "שאני למקום הזה אחזור" ובאמת ירדתי לאיים הדרומיים בתאילנד ומשם המשכתי להודו. בהודו שוב עמדתי בפני פרשת דרכים: חודש אלול, מה אני עושה חוזר לחגים לתאילנד או ממשיך לטייל בהודו ועושה את חגי תשרי באחד מבתי חב"ד בהודו? אז ההחלטה בסופו של דבר הייתה לחזור לתאילנד לאותו "בית" שמצאתי לי שם – בית חב"ד. הגעתי ישר להכנות של תשרי…