מר יאיר מעודה בדברי הספד על אביו יחיא מעודה זצ"ל

דברי ההספד של בנו של יחיא מעודה זצ"ל במלאת 30 לפטירתו: אבא. אני חושב שטרם קלטתי את הליכתך. לפני חודש, ביום שישי בבקר יצאת מהבית לקניות לשבת. כדרכך מתמיד. משהו שממנו תמיד הזהרת אותנו אירע לך אבא. בעודך חוצה את מגרש החניה שליד התחנה המרכזית, בדיוק בשעה 06:54 פגע בך רכב שנסע אחורה, ופצע אותך קשה מאד. מבולבל וחבול הובלת על ידי אזרחים טובים ומזועזעים ממראה עניהם, והושבת על כסא לבחינת מצבך. מצבך היה אנוש. את הדרך לבית החולים עשית באמבולנס כשציפי יושבת בקדימת הרכב ואתה שוכב מאחור מטופל ע"י צוות רפואי שניסה לייצב את מצבך. כנראה אבא, שחשת שמתקרב הרגע, ולכן לא הפסקת לקרוא לציפי מחפש אותה בעיניך, כדי לראות מישהו מאהוביך בטרם תבוא החשיכה ואתה תשאב לתוכה. הכרתך הלכה והתערפלה, ומדי פעם נשאבת אל תוך השקט והחושך. יללת הצופר וקריאות הצוות הרפואי שלא חדל ממך השיבו אותך – חלקית – קצת – ואתה שבתה באופן מהוסס, לא בטוח במיקומך. כנראה ששירת המלאכים המופלאה החלה להשמע באוזניך, הרי השעה שעת בקר של יום שישי. ואתה, ששירת התפילה הייתה דבר שגור בפיך ועל שפתיך – בטח נמשכתה כמו מגנט אל מקור זמירות המלאכים. אך בעודך מתקדם במעלה הדרך נחסמה דרכך ולא הורשתה להמשיך. טרם בא הזמן. בנתיים הגיע האמבולנס לבית החולים, ואתה שוכב מעורפל באלונקה, הובהלת אל חדר המיון. בצאתך משם הספיקה ציפי לגשת אליך ולראות אותך מסתכל אליה וספק רואה, ספק מבחין מה מתרחש סביבך, אולי שומע – ואולי לא – את ציפי אומרת לך שלא תעזוב אותך. הַיִיִתה בדרך לחדר CT. מבעד לדלת ציפי עוד שמעה את הצוות הרפואי מבקש ממך לא לזוז בזמן שהמכשיר סורק את ראשך בנסיון להבין את חומרת הפגיעה בך. כשיצאת משם כבר היית מונשם ומורדם מוטל במיטה ללא הכרה. ציפי המסכנה ליוותה אותך לחדר טיפול נמרץ, נשארת בחוץ לבדה, חשה את החרדה העצומה לשלומך מבלי שתוכל לשתף איש בתחושותיה. מצבך הלך והחמיר. למחרת התפשט הדימום במוחך, והרופאים אמרו שיש להתפלל לרחמי שמים, אולי זה יעזור. ואנחנו התפללנו אבא. כמו שתמיד אהבת לשמוע. תפילות. קריאה ועיסוק בתורה שהייתה כל עולמך. בקר וערב. ערב ובקר. חמישה ימים שכבת בלי הכרה. עד שהקב"ה הואיל בטובו לאסוף אותך מהנקודה בה נחסמת ביום שישי. האישור הגיע, המחסום הורם, ואתה, נכנסת אל תוך מקום שכולו טוב. מקום של תפילה ותורה, של צדיקים, חסד…