סיפור השבוע: חטא אחד פחות !

שמו של שמעון-לייב נודע לשמצה בעיר וילנה. האיש ירד מדרך הישר ופרק מעליו עול תורה ומצוות. מיום ליום נודע על עוד ממעלליו. העיר כולה הזדעזעה כאשר עבר עבֵרה חמורה ומכוערת ביותר. הציבור נחלק בתגובתו. היו שזכרו את ימיו הטובים ונדו בראשם בעצב, כאומרים "כמה מצער לראות אדם נופל ברשתו של היצר ומידרדר לבאר-שחת". אחרים הביעו את זעמם על חוצפתו ועל העזתו לפרוץ את חומות התורה והיראה. הכול התרחקו ממנו. איש לא רצה להימצא בקרבתו. בכל מקום הצביעו עליו באצבע מאשימה. גם כאשר רצה להיכנס לאחד מבתי-הכנסת בעיר, סולק בחרפה. באותם ימים הייתה וילנה המעטירה מרכז של תורה ויראת-שמים. בעיר התגוררה גם קהילה חסידית שגדלה והלכה. בני הקהילה היו חסידיו של אדמו"ר הזקן, רבי שניאור-זלמן מלאדי, בעל התניא. החסידים נהגו להתפלל בבתי-כנסת משלהם ('שטיבלאך'), שבהם יכלו לנהוג בחופשיות במנהגיהם הייחודיים, כמו לימוד חסידות והכנה לתפילה, תפילה באריכות והתוועדויות חסידיות בימי רצון. יום אחד עבר האיש ליד בית-כנסת חסידי, שמע את הניגונים המרטיטים הבוקעים ממנו, והחליט להיכנס. הכירו המתפללים מיד כי זה 'בעל-העבֵרה' הידוע, וקיוו כי ביקורו יהיה חד-פעמי. דיי והותר ספגו עלבונות והצקות מאת מתנגדיהם, ולא היו חסרים גם את הצרה הזו. עתה ירננו עליהם שהם נותנים מחסה לפורץ-גדר וחוטא. עם זה התאפקו ולא אמרו לו דבר. כמה ימים לאחר מכן נכנס האיש שנית לבית-הכנסת, בעיצומה של התוועדות חסידית. גם הפעם לא אמרו לו המשתתפים דבר, ומאז החל האיש להופיע במקום תדיר. ככל שתכפו שם ביקוריו התחולל בו שינוי לטובה. הוא זנח את מעשיו הרעים והביע רצון לחזור לדרך הישר. כשלושה חודשים נמנע האיש ממעשי החטא, והכול שמחו על השינוי שחל בו, אך אז נודע כי שוב סרח וחטא חטא חמור. הפעם התקשו החסידים להבליג. הם החליטו כי החשש לחילול כבוד החסידות מאלץ אותם לסלקו מחברתם. כאשר מסרו לו את דבר החלטתם, טען האיש כי בכך הם גוזרים עליו נפילה לשאול תחתית: "מאז באתי בחברתכם התאמצתי שלא למעוד שוב, ולמרבה הצער כשלתי. אבל אם תרחיקו אותי, אאבד את התקווה להיחלץ מדרך החטא ואני עלול חלילה לרדת מטה-מטה". הימים היו סמוכים לראש-השנה, וחסידים רבים נסעו לליאוזנה, אל הרבי. נכנסו זקני החסידים מווילנה ושטחו לפני הרבי את סיפורו של האיש. הם סיפרו על החלטתם לסלקו מאיתם, כדי לשמור על כבוד…