Skip to main content
ness ziona
Home
Gallery
Events
News
Our services
Torah lessons
Contact
Donate
What's happening
Community news
פעילות תשרי בבתי ספר של נס ציונה
לרגל 'הושענה רבה' גלריית תמונות שניה מאמירת הסליחות
לגלריית התמונות הראשונה: לחצו כאן
הרב שגיא הר-שפר: ההקפות לעילוי נשמת חיה ענת
זמני התפילות וההקפות: ליל החג, יום רביעי כ"א תשרי (3.10.07): 17:10 – תפילת מנחה, דרשת הרב, תפילת ערבית, קידוש. 18:10 (משוער) – הקפות בזמן אמת וסעודת חג שמיניעצרת/שמחת תורה, יום חמישי כ"ב תשרי (4.10.07): 8:15 – שיעור חסידות 9:45 – תפילת חג (כולל ברכת כהנים) 10:30 (משוער) – קידוש. 10:40 (משוער) – הקפות וקריאת התורה 13:30 (משוער) – אזכרת נשמות, תפילת מוסף תפילת גשם, סעודת חג והתוועדות 17:00 – תפילת מנחה, סדר ניגונים וחזרת מאמר דא"ח. 18:00 – תפילת ערבית והבדלה. 18:30 – הקפות שניות -התפילות, ההקפות הסעודות והברכות יהיו לעילוי נשמת מרת חיה ענת ז"ל בת ראובן פליישר. .
הספור על רבי זושא לקראת שבת בראשית בתפוצת מיליונים
באותו יום היה שמש בית-המדרש באניפולי זעוף וכעוס. כמה מן המתפללים לא נענו לבקשתו להחזיר את הספרים למקומם אחרי הלימוד והתפילה. מישהו פסע בנעליים מטונפות על הרצפה שזה עתה סיים לנקותה. ובכלל, הוא הרגיש שאין מכבדים את עמלו די הצורך. הוא היה קצר-רוח גם בגלל הצטברות של עניינים שהיה עליו לסדר. לכן ביקש לסיים את עבודתו מוקדם וללכת לעיסוקיו. כל דבר שעיכבו בבית-המדרש היה למורת-רוחו. אחד מתפקידיו היה להגיש לצדיק רבי זושא מאניפולי את ארוחתו, לאחר שסיים את תפילתו. תושבי העיר, שהכירו בצדיקותו ובקדושתו, וידעו גם את עוניו, שילמו לשמש בעד הכנת ארוחה לצדיק, והוא היה מגישהּ לו מדי יום ביומו. דרכו של רבי זושא הייתה, שכאשר היה נזקק לדבר-מה, היה נושא את עיניו כלפי מעלה וקורא: "ריבונו של עולם, זושא צריך כך וכך". מאז ומעולם נמנע מלהזכיר את רצונותיו וצרכיו בגוף ראשון, ולא היה אומר זאת אלא כמספר על הזולת שזקוק לעזרה. "זושא עייף", היה אומר, "זושא צמא". לא היה בקריאה זו משום חידוש לכל מי שהכיר את דרכו הקדושה של רבי זושא. מדי יום, בתום תפילתו, היה רבי זושא נושא את עיניו למרום וקורא: "ריבונו של עולם, זושא רעב". השמש, שהיה שומע את הקריאה, היה יודע שזה הרגע שעליו להגיש לצדיק את ארוחתו. באותו יום המתין השמש באי-רצון בולט לסיום תפילת הצדיק. הזמן דוחק, ואם יאריך הצדיק בתפילתו, מי יודע אם יוכל להספיק את כל אשר עליו לעשות. אך אין לו ברירה אלא להישאר עד סיום תפילתו של הצדיק, כדי להגיש לו את הארוחה שלאחר התפילה. כאשר נשמעה סוף-סוף הקריאה "ריבונו של עולם, זושא רעב", כבר היה השמש חסר סבלנות. אפשר לומר שהקריאה הזאת אפילו הכעיסה אותו. הוא ממתין מדי יום לסיום תפילת הצדיק ומגיש לו את ארוחתו, ואילו רבי זושא פונה לשמים, כאילו אין מי שדואג לו לארוחה. באותו רגע התגנבה לליבו מחשבה להוכיח לרבי זושא כי אחרי הכול זקוק הוא לעזרת בשר-ודם, ואילולי הוא, השמש, היה נשאר רעב. הוא החליט, כי מחר כשיסיים רבי זושא את תפילתו ויפנה בקריאה לשמים, לא יזוז השמש ממקומו ולא ייגש אליו. "כאשר ייווכח רבי זושא שאיני מגיע, יקרא לי בשמי ויבקש ממני את ארוחתו", הרהר בליבו. באותו יום, כאשר חזר רבי זושא לביתו, עמדה בדרכו שלולית גדולה של מים. כדי לחצותה הונח מקצה אחד למשנהו קרש, ששימש מין גשר, וכך עברו עליו עוברים ושבים. בעוד רבי זושא…
איך להבדיל בין טוב ובין רע -מאמרו השבועי של הרב מנחם ברוד
כאשר ילד יהודי מתחיל ללמוד את התורה, הוא נעזר בפרשן הראשי של התורה, הלוא הוא רש"י. וכך, מיד בפסוק הראשון, "בראשית ברא אלוקים את השמים ואת הארץ", רש"י מציג לפנינו שאלה מפתיעה: הלוא התורה איננה ספר היסטוריה. היא אמורה להנחותנו בחיי היום-יום. אם-כן, התורה הייתה צריכה להיפתח בפירוט המצווה הראשונה ולא בסיפור הבריאה. התשובה שרש"י מביא, בשם חז"ל, מפתיעה למדיי – התורה נפתחת בסיפור הבריאה כדי לספק לעם-ישראל צידוק מוסרי בוויכוח על ארץ-ישראל: "שאם יאמרו אומות-העולם לישראל: ליסטים אתם… הם אומרים להם: כל הארץ של הקב"ה היא; הוא בראה ונְתָנה לאשר ישר בעיניו. ברצונו נְתָנה להם, וברצונו נְטָלה מהם ונְתָנה לנו". לא עוול, מצווה האמונה בבריאה היא המבדילה בין המוסר האמיתי לבין המוסר האנושי, המשתנה על-פי הנסיבות. כאשר התורה פותחת בתיאור בריאת העולם על-ידי הקב"ה, היא מציבה את היסוד והבסיס לתפיסה המוסרית שלנו – העולם נברא על-ידי הקב"ה, וגם ערכי המוסר ומושגי הטוב והרע נקבעים על-ידו. בעיניים אנושיות אפשר לטעון כלפי עם-ישראל: "ליסטים אתם". כאן בארץ-ישראל התגוררו שבעת עמי כנען, ואנחנו באנו ממצרים וגירשנו אותם. האם זה מוסרי? האם איננו אמורים לתקן 'עוול' היסטורי זה ולנסות לפתור את 'בעיית הפליטים'? ואולי עלינו להיכנס לדיון במסגרת המשפט הבין-לאומי בשאלה מי התחיל במלחמה. מלמדת אותנו התורה שאנו פטורים מכל ההתדיינות הזאת. אין לנו שום צורך להצטדק ולהתנצל. כן, גירשנו מכאן את שבעת עמי כנען, וזה היה המעשה המוסרי והקדוש ביותר. זו הייתה מצווה מיוחדת מאת בורא העולם. הוא בעל-הבית האמיתי של העולם, וכשם ש"ברצונו נְתָנה להם", בעבר, כך "ברצונו נְטָלה מהם ונְתָנה לנו". וכך, כשיהודים שבים לארץ-ישראל, אין להם שום בעיה מוסרית עם הערבים שהתגוררו כאן בעבר. אין צורך בכל הנימוקים הביטחוניים ובבירור השאלה, כמה זמן באמת יושבים כאן אותם ערבים ומהיכן הגיעו לכאן. כל זה טוב ויפה, אבל גם לוּ ישבו כאן באמת אלפיים שנה, לא הייתה לנו שום בעיה מוסרית. על-פי ערכי המוסר האמיתיים, שנקבעו על-ידי הקב"ה בתורתו, ארץ-ישראל שייכת לעם-ישראל, וכל רגע שעם זר יושב בה, זה עוול מוסרי כלפי העם היהודי וכלפי הקב"ה. קדושת החיים מאותה נקודת-מוצא נגזרות גם ההתייחסויות לשאלות ערכיות אחרות. על-פי המוסר האנושי המקובל בימינו, אין לחברה רשות להרוג…
מאות ליוו את חיה ענת בדרכה האחרונה
עבור קהילת חב"ד נס ציונה נהפך היום (יום ראשון) ליום הארוך ביותר בשנה. יום בו ירד אבל כבד על הקהילה כולה. יום בו עברה שליחה יקרה בשער לה', השער שרק צדיקים יבואו בו… חיה ענת פליישר חוללה במשך ששת שנות חייה בנס ציונה מהפכה של ממש. בנועם אצילי היא הקימה והרימה את מעונות היום של מוסדות חינוך חב"ד בעיר, כאשר עשרות רבות של ילדי נס ציונה מתחנכים על ברכיה. על אף המחלה הקשה, עליה ידעו רק בודדים, בנס ציונה התקיימו בזכותה אינספור ערבי נשים, מפגשי חינוך ושיעורי תורה. ביתה היה פתוח תמיד לרווחה לכל דצריך ושולחנה ערוך ומזומן לקבלת אורחים. חיה ענת הייתה שם תמיד כדי להדריך, לעודד, לחזק. את כל כוחותיה העצומים חילקה לחברים ובני הקהילה. רק את הסבל והכאב לא הסכימה לחלוק. היום הצטרפו דוממים בני המשפחה, החברים ובני הקהילה כדי לחלוק לה את הכבוד האחרון וללוותה לדרכה. הרב שגיא הר שפר, רב הקהילה, הוביל את תהלוכת הלוויה לאורך רחובות נס ציונה. מביתה של חיה ענת ברח' מכבי צעדו ברגליים כושלות האבלים והכואבים, נאחזים זה בידי זה, מחפשים נחמה. התהלוכה נעצרה לתפילה קצרה במתחם בית חב"ד נס ציונה, מקום בו בילתה כה רבות לתפילה ופעילות. משם המשיכה הלוויה לבית העלמין של נס ציונה. אילו יכולתי לכתוב את כל מה שצריך כעת לכתוב, היה אף האתר כולו לא מספיק. אך אינני יכולה מפאת מסך הדמעות… יהי זכרה ברוך
נס ציונה מתכוננת לחג הסוכות
בשל העומס המבורך במרכז לתמשישי הקדושה, תוגבר צוות העובדים של בית חב"ד. כך שכל המבקרים והקונים יכלו לקבל תשובות לשאלות ויחס אדיב. היום, ערב החג, נסגר המרכז בסביבות השעה 3 וחצי. המאחרים מתבשים להזדרז… חג שמח!
מתכוננים להקפות שניות של בית חב"ד נס ציונה
ההקפות השניות המסורתיות יתקיימו על רחוב ביאליק שלצד בית חב"ד נס ציונה במוצאי שמחת תורה (חמישי) החל מהשעה 18:30 ועד 23:00. את פסוקי "אתה הראית לדעת" יפתח רב הקהילה הרב שגיא הר-שפר ולאחר אמירת הפסוקים יתקיימו ההקפות כנהוג. את הערב ינחה התקליטן החסידי "גיא כהן" שהינו תושב העיר נס ציונה. לארוע יגיעו קברניטי העיר נס ציונה ובראשם רבני העיר ראש העיר חברי מועצת העיר, אישי ציבור, בעלי עסקים רבים. ותושבי נס ציונה.
מה מותר ומה אסור בחול המועד
שאלה: מה הם הדברים שיש לעשות בימי חול-המועד? תשובה: בחול-המועד לא חייבים במצוות 'כבוד' ו'עונג' כמו ביום-טוב, ועם זה הם אסורים בהספד ובתענית, ו"כל שבעת ימי הפסח ושמונת ימי החג… חייב האדם להיות שמח וטוב-לב, הוא ובניו ואשתו ובני-ביתו וכל הנלווים אליו. ושמחה זו היא מצוות-עשה מן התורה, שנאמר (דברים טז,יד): 'ושמחת בחגך, אתה ובנך ובתך…'". חובה ללבוש בגדים נאים וחגיגיים, משום שמחה (ויש המחייבים ללבוש בגדי שבת). נהוג שבכל ימי חול-המועד פרוסה על השולחן מפה נאה, כמו ביום-טוב. רצוי לאכול בכל יום סעודה של לחם. מכיוון ש"אין שמחה אלא ביין" – חובה (על הגברים) לשתות 'רביעית' יין (או מיץ ענבים) בכל יום מימי החג. רצוי לאכול ('כזית') בשר בהמה, ולפחות לאכול בשר עוף. חז"ל דיברו קשות על "המבזה את המועדות" – שנוהג בהם מנהג חול באכילה ושתייה. על ראש המשפחה מוטלת החובה לשמח את אשתו וילדיו ואת כל הנלווים אליו. "כיצד משמחן? הקטנים – נותן להם קְלָיות ואגוזים (=ממתקים), והנשים – קונה להן (אפילו בחול-המועד) בגדים ותכשיטים כפי ממונו", ולפחות נעליים חדשות לכבוד החג. ככלל, לא דיי בפעולות המתחייבות לשם שמחה, אלא על האדם להיות בשמחה כל שעות היום, וגם השרוי בצער חלילה, אסור לו לעשות במועד דבר שעלול להרבות את צערו. בחול-המועד יש להוסיף בלימוד התורה. הראשונים הביאו את דברי התלמוד הירושלמי: "כלום אסור לעשות מלאכה (בחול-המועד), אלא כדי שיהיו אוכלין ושותין ושמחים ויגעים בתורה…". מקורות: פסחים קט,א. אבות פ"ג מי"א, ופירש"י. רמב"ם הל' יו"ט פ"ו הט"ז-כ. שו"ע, נו"כ ושו"ע אדמו"ר הזקן סי' תקכט. חול המועד כהלכתו פ"א, וש"נ.
ופתאום רואים ניסים -מאמרו השבועי של הרב מנחם ברוד
לאורך כל ההיסטוריה מתקיים העם היהודי בניסי-ניסים. לפעמים רואים מיד את הנס, לפעמים מתגלה הנס לאחר זמן, ולעיתים אין בעל הנס מכיר בניסו. על כך נאמר: "הללו את ה' כל גויים שבחוהו כל האומים". וזאת למה? – "כי גבר עלינו חסדו". הגויים הם המהללים את ה' כשהם רואים את הניסים שהקב"ה עושה לעם-ישראל, שהעם היהודי אפילו אינו יודע עליהם. ניסים כאלה מתחוללים כל הזמן. יש מהם הידועים למתי-מעט, למקורבים לאירועים, ולפעמים הנס מתגלה פתאום גם לציבור הרחב. דוגמה לכך קיבלנו בשבוע שעבר, כשהתברר מה קרה באמת באותה התפוצצות מסתורית במפעל צבאי בסוריה. בתחילה דוּוח על התפוצצות סתמית של תחמושת, "בגלל החום הכבד". עכשיו מתברר כי אירע שם פיצוץ של טיל בעל ראש-נפץ כימי, שהוכן כנגדנו. מהפיצוץ ומפיזור החומרים הרעילים נפגעו מאות בני-אדם. זה מה שנאמר: "בור כרה ויחפרהו, וייפול בשחת יפעל". ואנחנו בכלל לא ידענו. יש יד מכוונת בתפילותינו אנו מודים לקב"ה "על ניסיך שבכל יום עמנו". הכוונה לאותם ניסים שעליהם אמרו חז"ל "אין בעל הנס מכיר בניסו". ידו של הקב"ה מלווה כל אחד ואחת מאיתנו ושומרת עליו בכל יום ובכל עת, אלא שאיננו רואים אותה. רק לעיתים נדירות, כאשר מתחולל הבזק של התגלות אלוקית, אנו אכן מכירים בנס. האמונה הזאת מלווה את עם-ישראל לדורותיו. גם בזמנים קשים אנחנו יודעים שההשגחה העליונה מכוונת את האירועים. איננו מתיימרים להבין את דרכי הבורא, ולכן אין פלא שפעמים רבות אנו תוהים על הייסורים הפוקדים אותנו. אבל עם כל זה אנחנו מאמינים שהכול לטובה, וכי בורא העולם ומנהיגו הוא המוביל את עמו בנתיב המוביל אל הגאולה. אכן, יהודי נדרש לעשות ולפעול ולא לשבת בחיבוק ידיים ולצפות לישועת ה'. העשייה וההתמודדות אינן סותרות את האמונה, ואדרבה, הן נובעות ממנה. הקב"ה אומר לאדם: "ובירכך ה' אלוקיך בכל אשר תעשה" – האדם נדרש לפעול ולעשות, וזה הכלי שבו ברכת ה' שורה. ובכל-זאת, יש זמנים ומצבים שבהם אנו נדרשים לחזק את האמונה בה' ולבטוח בו, בבחינת "ה' יילחם לכם ואתם תחרישון". דווקא בשנים האחרונות אפשר ממש לראות כיצד הקב"ה מנהיג את העולם, בניגוד גמור לכל התחזיות וההערכות האנושיות. מתחוללים אירועים כבירים, שמשנים את פני העולם, ומשאירים את האנושות כולה משתאה ונדהמת. כך היה אך לפני כעשור ומחצה, כאשר ממלכת הכפירה והרשע של הקומוניזם קרסה בבת-אחת,…
קול קורא לעם ישראל להתעורר
ומחר, יום הראשון של חג הסוכות, הוא גם היום הראשון של בניית המשכן בשנה השנייה של עם ישראל במדבר. לאחר שה' יתברך סלח לנו ביום הכיפורים על חטאינו (בעיקר, חטא העגל), קיבלנו את האות מלמעלה להתחיל לבנות את הכלי שיחבר אותנו יחד – את המשכן: תקשורת ישירה. יהי רצון שגם אנחנו נצליח לעורר עלינו רחמי שמיים ע"י מצוות הכנסת האורחים לסוכות שלנו בימים הקרובים.
להיות יהודים גם "אחרי החגים" / מאמר דעה
הרבה פולמוסים והתנצחויות נדחו הצידה עד 'אחרי החגים'. בחודש החגים אנחנו רוצים להרגיש אחרת ולא לעסור בענייני יום-יום קטנוניים. חג הוא זמן של שמחה והתעלות-נפש. אחרי החגים, כשנחזור לשגרת החולין – נדבר על זוטות. אבל החגים חלפו והנה הגענו ל'אחרי החגים'. אנו שבים לחיי היום-יום. השבת, שבת בראשית, נעשה את הצעד הראשון – זו השבת הראשונה של השנה שבאה אחרי החגים, לאחר שאנו כבר שבים (במידה מרובה) לחיים רגילים. לא להיפרד מהחגים הנקודה שבה אנו עומדים כעת, היא אולי החשובה ביותר מבחינת עומק השפעתו של חודש החגים. כל עוד היינו נתונים באווירת החג – כאילו היינו במקום אחר, באווירה אחרת. עכשיו, כשאנו חוזרים אל קרקע החולין, מתחיל המבחן האמיתי. עכשיו אנו קובעים אם נאמר שלום לחודש החגים ונחזור למה שהיינו לפני החגים, או שנישא איתנו למשך כל ימות השנה את המטען הרוחני הרב שספגנו בחודש תשרי. מבחינה זו, הצעד הראשון הוא הקובע. אם מיד בשובך לחיי השגרה אתה מביא איתך את כל העושר הרוחני שספגת בתקופת ההתעוררות של החגים – יש סיכוי סביר שתכנים אלה ילוו אותך גם הלאה. מכאן חשיבותה הגדולה של השבת הראשונה – שבת בראשית. מדוע בעצם שלא יהיה לנו יום-יום חג? כמה טוב ונעים היה לנו בתקופת החגים, שעשתה אותנו נינוחים, מסבירי-פנים איש לרעהו, מלאי שמחה וחדורי אמונה. למה לא תשרה אווירה מופלאה זו בתוכנו כל ימות השנה? – לשמור על רוח ההתפייסות והוויתור ההדדי של ערב יום-הכיפורים; להוסיף לאהוב את התורה ומצוותיה באותה שמחה שבה רקדנו עם התורה בשמחת-תורה; לחוש מאוחדים כשם שחשנו במהלך החודש הזה. למה בעצם לא? זה אפשרי. הלוא לשם כך ניתנו לנו החגים – כדי שיקרינו מערכיהם על כל ימות השנה. אלא שהדבר דורש קצת מחשבה ותשומת-לב, כדי שלא נניח לחודש מופלא זה לחלוף כלעומת שבא, אלא ניטול ממנו את הכוחות והכיוונים למשך השנה שלפנינו. נתונים מפתיעים סקר מקיף שפורסם בשבועות האחרונים מגלה כי הציבור נעשה מאמין יותר וכי הכמיהה לערכי יהדות ומסורת גוברת במידה ניכרת. 71 אחוזים מהציבור מצהירים כי הם מאמינים באלוקים "בהגדרתו הדתית" (אנו יודעים שגם 29 האחוזים הטוענים כי אינם מאמינים, באמת גם הם מאמינים, אבל עדיין אין הם רוצים להודות בזה). 60 אחוזים אומרים כי הם מאמינים שהאלוקים הוא שברא את העולם. 39 אחוזים מכלל הציבור אומרים כי הם מתקרבים יותר…
אז לא תהיה איקאה ליד נס ציונה?
בית המשפט לעניינים מינהליים בת"א ביטל את ההיתרים לשימוש חורג שקיבלו איקאה ישראל וגזית גלוב , להקמת פרויקט הענק של איקאה במתחם "מעוין שורק", בחלקה הדרומי של ראשון-לציון (בגבול נס-ציונה). זאת, משום שהחלטת ועדת הערר המחוזית מרכז "לוקה בפגמים העולים כדי חוסר סבירות קיצונית". בכך, קיבל בית המשפט שתי עתירות שהגישו למעלה מ-160 בעלי נכסים, עסקים וחנויות באזור המתחם, ועתירה שלישית שהגישה המדינה, באופן חריג,כנגד איקאה. חברת אירוס הגלבוע מקבוצת ברונפמן (זרוע הנדל"ן של איקאה), וחברת ג'י.אל.אי מרכז קניון רוטשילד, של גזית גלוב, זכו בתחילת 2006 בשני מכרזים של המינהל לחכירת קרקע תעשייתית של 98 דונם ו-38 דונם. ראש עיריית ראשון-לציון העניק להן היתר לשימוש חורג בשטח כ"מסחר" במקום "תעשיה", לפרק זמן קצוב. ועדת הערר אף התירה לאיקאה לעשות שימוש חורג למשך חמש שנים במבנה דו-קומתי ומרתף חנייה, בשטח של כ-51 אלף מ"ר, מתוכו 22 אלף מ"ר שטח עיקרי. גזית גלוב קיבלה היתר דומה לחמש שנים במבנה דו-קומתי ובשני מבנים בני קומה אחת, בשטח כולל של 27.7 אלף מ"ר. השופטת נורית אחיטוב הסתמכה בפסיקתה על פסיקת העליון בעניין מתחם ביג אילת, שם נפסק ש"הקמת מרכז מסחרי רחב-מימדים והפעלתו בהסתמך על היתר לשימוש חורג, תוך עקיפת הכנתה של תוכנית ובה פירוט סביר בנוגע לביצוע בניית המרכז המסחרי המיועד, אינה דרך ראויה". זאת, משום שהיא "הופכת את הדרישות הדקדקניות הקבועות בחוק להכנתה של תוכנית לפלסתר", במיוחד כשמדובר במרכז מסחרי שעשויות להיות לו השפעות תכנוניות נרחבות. שנית, "בנייה והפעלה של מרכז מסחרי רחב היקף בדרך של שימוש חורג עלולות ליצור עובדות מוגמרות בשטח, שתכבולנה את ידי ועדות התכנון בבואן להכין תוכנית לאזור". הדבר אף עשוי להפעיל לחץ לא רצוי על ועדות התכנון לאשר את התוכנית העתידית כך שתתאם למרכז שהוקם. השופטת קבעה שבמקרה זה אמנם קיימה ועדת הערר "הליך מקצועי, ממושך ומורכב", אולם אין בכך כדי לגבור על שני הרציונאלים שבהלכת ביג: "עיקרון השקיפות" (השתתפות הציבור בהליך) ו"עיקרון ההפיכות" (האפשרות לחזור ממצב של שימוש חורג למצב התואם את הוראות התב"ע). הפגמים בעיקרון השקיפות, קבעה אחיטוב, נובעים מכך ש"דרך הפעולה בה נקטה ועדת הערר אינה זהה ל'דרך של הכנת תוכנית', אינה ממלאת אחר הוראות חוק התכנון והבניה ואין לה כל מקור…
גלובס: תביעה של 6 מליון ש"ח נגד עיריית נס ציונה
לביהמ"ש המחוזי בת"א הוגשה תביעה ובקשה לאישורה כייצוגית בהיקף של כ-6 מיליון שקל נגד עיריית נס-ציונה, בטענה לגביית אגרת שמירה באופן בלתי חוקי. התובע, מוטי איצקוביץ, מבקש לחייב את העירייה להשיב לתושביה את אגרת השמירה בה חויבו בשנתיים האחרונות. לטענתו, באמצעות עוה"ד יצחק מיוחס ואלכס כץ, אגרת השמירה בנס-ציונה לא מיועדת לתכלית שהתיר משרד הפנים, דהיינו למימון הוצאות חריגות בשל פיגועי הטרור. לדבריו, העירייה השתמשה בכספי האגרה למימון הוצאות בגין מרכיבים שנכללו בעבר בתקציב הרגיל.
סוכה הכי מיוחדת בנס ציונה
"המעטפה המעלפת" בבדיקה של נס ציונה
משפחה חרדית מבית שמש קיבלה (יום ד', 19.9.07) מעטפה ובה מטלית ספוגה בחומר כימי לא מזוהה. בני הזוג (30), המתגוררים ברחוב שפת אמת בעיר, קיבלו את המעטפה יחד עם דברי הדואר הרגילים שלהם בבית הדואר. לאחר שלקחו את דברי הדואר לביתם פתחה האישה את המעטפה המדוברת ובתוכה מצאה מעטפה נוספת כשבתוכה מטלית ספוגה בחומר כימי והחלה לחוש שלא בטוב ובקוצר נשימה. האישה קראה לבעלה והוא גם שאף את אדי החומר וחש שלא בטוב. האישה גם דיווחה שכאשר נגעה במעטפה חשה בפעילות כימית על ידה. אמבלונסים של מד"א הוזעקו למקום ופינו אותם במצב קל ובהכרה מלאה לבית חולים הדסה עין כרם בירושלים. כוחות כיבוי אש הגיעו למקום והכבאים, שהיו לבושים בחליפות מיוחדות לטיפול בחומרים כימיים, בודדו את המעטפה ושלחו אותה לבדיקה במעבדה לזיהוי חומרים מסוכנים בנס ציונה. במקביל הכריזו בשירותי כיבוי האש על אירוע חומרים מסוכנים והכבישים הסמוכים לדירתם של בני הזוג נסגרו לתנועה. צוות חומרים מסוכנים של המשרד להגנת הסביבה מגיע למקום על-מנת לבחון את זירת האירוע. לאחר שבודדה המעטפה נפתחו הרחובות הסמוכים לבית לתנועה. מפקד תחנת הכיבוי בבית שמש, טפסר אלי פרץ, אמר כי האינדיקציה שהובילה את פעילות שירותי כיבוי האש היתה הפגיעה הפיזית בבני הזוג. "החשד שלנו הוא שהמגבון שהיה במעטפה ספוג בחומר כימי או רדיולוגי. מסרנו את המעטפה למשטרת ישראל לחקירה והיא תיקח אותה למכון בנס ציונה". עוד ציין כי ככל הנראה עבדה מקבלת המכתב במפעל שממנו נשלחה המעטפה. מן המשטרה נמסר כי בשלב זה ממתינים לתוצאות בדיקת החומר הכימי במעבדת הרעלים ולאחר מכן תימשך החקירה בעניין על-מנת למצוא מי שלח לבני הזוג את המעטפה.
הרב שגיא מחלק 'לקח' לשנה מתוקה
ילדי נס ציונה עושים כפרות
בנס ציונה לא רק תרנגולים "מכפרים"
אגב, מי שעדיין לא הספיק לעשות "כפרות", ניתן לעשות זאת ממש עכשיו, און-ליין, דרך העמוד המאובטח של תרומות כאן
גלריית כפרות בחבד נס ציונה
מזהים את החבר'ה בתמונה? שלחו את נחושכם דרך "שלח תגובה" ונראה אם צדקתם
היום: ההזדמנות האחרונה לעשות כפרות!
הלכות הקשורת ליום כיפור
ערב יום-הכיפורים, ט' בתשרי כפרות – בערב יום-הכיפורים, מקיימים את מנהג ה'כפרות'. כוונת המנהג הזה להעביר מעל ראשנו כל גזירה רעה. נהוג לקיים את המנהג בתרנגול לכפרה לגבר (ובנים) ובתרנגולת לכפרה לאשה (ובנות). אפשר להסתפק בתרנגול אחד לכל בני הבית ותרנגולת אחת לכל בנות המשפחה. יש הנוהגים לעשות זאת עם דג או בכסף שתורמים לצדקה. אוחזים את התרנגול, הדג או הכסף ואומרים נוסח מיוחד (שמופיע בסידור התפילה ובמחזור) מ"בני אדם יושבי חושך וצלמוות" עד "מצאתי כופר", ומסובבים את התרנגול, הדג, או הכסף, מעל הראש ואומרים: "זה חליפתי, זה תמורתי, זה כפרתי, זה התרנגול (או הדג או הכסף, לפי הענין) ילך למיתה ואני אלך לחיים טובים ארוכים ולשלום". וחוזרים על כך זאת שלוש פעמים (כולל הפעם הראשונה). מרבים בצדקה – רבות הן מעלותיה של מצוות הצדקה. בין השאר נאמר על מצוות הצדקה כי "צדקה תציל ממוות", וכן: "חטאך בצדקה פרוק". לפיכך מרבים בצדקה ביום זה. סגולה מיוחדת לצדקה בנוגע ליום הכיפורים, שכן מצוות הצדקה היא מצווה שבין אדם לחברו וענייה עשיית חסד עם הזולת. מפסיקים לומר תחנון – החל מיום זה מפסיקים לומר תחנון, עד סוף חודש תשרי, אם כי ביום הכיפורים עצמו אומרים עשר פעמים סדר 'וידוי'. מבקשים עוגה – נוהגים לבקש זה מזה פרוסת עוגת-דבש, ומאחלים עם נתינתה שנה טובה ומתוקה. טעם המנהג: שאם נגזר על האדם להזדקק למתנת בשר-ודם – ייצא ידי חובתו בבקשת פרוסת העוגה. אוכל ליומיים וסעודה מפסקת – מרבים באכילה ובשתייה בערב יום- הכיפורים, ואוכלים בו סעודה חגיגית. הסעודה האחרונה נקראת סעודה המפסקת, אוכלים בה מאכלים קלים בלבד, ומסיימים אותה מבעוד-יום, לכל המאוחר חצי שעה לפני שקיעת החמה. סליחה – מפייסים איש את רעהו, כדי שלא יישארו עוונות שבין אדם לחברו, שעליהם אין יום-הכיפורים מכפר. טבילה – ראוי מאד לטבול במקווה בערב יום-הכיפורים, כדי להיכנס ליום זה זכים וטהורים. 'וידוי' ראשון בתפילת מנחה – נוהגים להקדים את תפילת מנחה. בסיום תפילת העמידה אומרים 'וידוי' – "אשמנו, בגדנו" וכו', ואחר-כך את תפילת "על חטא", המופיעה במחזורי התפילה של יום-הכיפורים. ברכת הילדים – ראש המשפחה נוהג לברך את ילדיו לפני שהולכים לבית- הכנסת. הוא מניח את ידיו על כל אחד מהם, בתורו, ומברכם. הרבי מליובאוויטש היה נוהג לברך את תלמידיו בברכת כהנים "יברכך ה' וישמרך"…
מה קורה לנו ביום-הכיפורים -מאמרו השבועי של הרב מנחם ברוד
בכל שנה ביום-הכיפורים אנו שואלים את עצמנו, מי אנחנו באמת. החברה השסועה והמפולגת של כל ימות השנה, או החברה הנינוחה, האוהבת והמפוייסת של יום-הכיפורים. מדינה של מלחמות דת, או מדינה שלמה המושבתת ועומדת מלכת, תופעה שאין לה אח ורע בעולם כולו. ביום-הכיפורים אנחנו שונים. מכים על החזה בתפילת 'על חטא', מפייסים איש את רעהו, מקבלים עלינו החלטות טובות. אנשים שכל ימות השנה לא ביקרו בבית-הכנסת ולא חשו צורך לקיים מצוות, באים להתפלל ולהזיל דמעה בתפילת 'כל נדרי' ו'נעילה'. אז מי אנחנו באמת? האם מהותנו האמיתית באה לידי ביטוי בשגרה היום-יומית או בדמות שאנו לובשים ביום-הכיפורים? התחפושות יורדות ובכן, האמת הפנימית שלנו פורצת ומתגלה דווקא ביום-הכיפורים, ואילו כל השנה זו הצגה אחת גדולה. היא גדולה משום ששחקן בהצגה משחק בדרך-כלל למען הקהל, ואילו כאן המשחק מושלם כל-כך, עד שהשחקנים עצמם משתכנעים שהדמות שהם לובשים היא דמותם האמיתית. לשם כך אנו זקוקים ליום-הכיפורים, כדי להיזכר שבעצם כל זה משחק, ואילו במהותנו האמיתית הננו שונים לחלוטין. בדרך זו יש המפרשים את המאמר שיום-הכיפורים הוא כְּ-פורים, כמו פורים. כשם שבפורים אנחנו נוהגים להתחפש ולובשים דמויות שונות ומשונות, כך יום-הכיפורים חושף את התחפושות של כל ימות השנה. כל השנה אנחנו מתחפשים ולובשים דמויות כאלה ואחרות, אבל כל אלה אינן אלא תחפושות, וביום-הכיפורים נופלות המסֵכות ונחשפת הנקודה היהודית הפנימית. יום-הכיפורים הוא רגע האמת שלנו. ביום הזה אנו חושפים את האמת הפנימית שלנו. היום הזה מביא לידי ביטוי את העובדה שכל השנה אנו מזייפים ונגררים אחר דברים שאינם אמיתיים. כל המריבות, המחלוקות והקרעים הם חלק מהזיוף. אנו נסחפים אחר עימותים של רגע ושוכחים את המכנה המשותף העמוק שמחבר אותנו. כשמגיע יום-הכיפורים אנו מתעשתים ופתאום ברור לנו שבעצם כולנו עם אחד ומאוחד. תורת החסידות משקיעה מאמץ רב כדי להחדיר תפיסה זו למוחנו ולליבנו. הנטייה הטבעית היא לשפוט אנשים על-פי התנהגותם רוב הזמן. רק הקב"ה הוא בוחן כליות ולב, ואילו אנחנו רואים את המעשים ושומעים את הדיבורים, ועל-פי זה קובעים את התייחסותנו לבני-האדם. אנו נדרשים למאמץ כדי להבחין במהויות האמיתיות המסתתרות מאחורי ה'הצגה' הגדולה. לחפש את היהלום גדולי החסידות המשילו זאת ליהלום יקר-ערך שנפל לבוץ וכוסה בשכבה עבה…
עם כניסת שנת ה'תשס"ח
כשחושבים על זה, לכאורה מספיק לאחל "שנה טובה", אם כן מדוע אנו מוסיפים "ומתוקה"? ובכן, מוסבר ש"אין רע יורד מלמעלה" פרוש: שכל מה שה' עושה בעולם ובכלל, הכל לטובה (כן, כן, באמת). אך לפעמים אין אנו זוכים לראות טוב זה באופן גלוי ופשוט. על כן, אין אנו מסתפקים בבקשת ובאיחוליי "שנה טובה" אלה מוסיפים "ומתוקה", שנראה ונרגיש בפשטות את הטוב כפי שהוא באמת, ממלא את חיינו ושימלא למשך השנה הבאה עלינו לטובה, שנת ה'תשס"ח. אז, שנה טובה – ומתוקה, מאסף אלטרס.
Previous
Page
1
…
Page
80
Page
81
Page
82
…
Page
106
Next
